תהליך בסמר
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תהליך בסמר (באנגלית: Bessemer process) היה התהליך התעשייתי הזול הראשון לייצור המוני של פלדה מברזל גולמי מותך לפני הפיתוח של תנור סימנס-מרטין (אנ'). עיקרון המפתח הוא סילוק פסולת מהברזל על ידי חמצון, באמצעות הזרמת אוויר דרך הברזל המותך. החמצון מעלה גם את הטמפרטורה של מָסַת הברזל ושומר עליה במצב מותך.
הקטנת אחוז הפחמן על ידי הזרמת אוויר הייתה בשימוש מחוץ לאירופה במשך מאות שנים, אך לא בקנה מידה תעשייתי.[1] תהליך שכזה (בדומה למֵרוּס (אנ')) היה ידוע במאה ה-11 במזרח אסיה, כפי שמתאר המלומד בן התקופה שן קואו את השימוש בו בתעשיית הברזל והפלדה הסינית.[2][3] מספרי מסע אירופיים מן המאה ה-17 אנו למדים כי אפשר שהיפנים השתמשו בשיטה זו לויסות כמות הפחמן בפלדה המתקבלת.[4]
תהליך זה להפקת פלדה נקרא בימינו על שם ממציאו, הנרי בסמר האנגלי, שרשם פטנט על התהליך ב-1856.[5][6][7][8][9] יש הסבורים כי התהליך פותח בו־זמנית, ב־1851, על ידי האמריקאי ויליאם קלי, אך טענה זו שנויה במחלוקת.[4][10].
תהליך הפקה באמצעות ממיר (קונוורטר) המרופד בלבני חול מהודק נקרא "תהליך בסמר בסיסי", ואילו זה המרופד על ידי לבני דולומיט נקרא "תהליך גילקריסט-תומאס" (אנ'), על שם ממציאיו.