תלמיד חכם שסרח
מי שלמד תורה, אבל עבר עבירה שנודעה לציבור / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בשיח ההלכתי קיים הבדל ביחס שבין תלמיד חכם שסרח - שעבר עבירה - לבין אדם מן השורה, מכיוון שפרסום הדבר לגבי תלמיד-חכם יוצר חילול השם. ההלכה אינה מכירה בזכות-יתר של תלמידי חכמים להצניע מעשים מביכים, והדיון נובע רק מחילול-השם הגדול יותר שנוצר בעקבות המעשה. כך גם ההלכה דנה מכמה היבטים בעניין היחס הראוי לתלמיד חכם שחטא, והשפעת החטא על הערכת גדולתו בתורה ויכולתו להמשיך בתפקידיו הקודמים. בין הנושאים הנידונים נמצאות השאלות האם יש להצניע או לפרסם את דבר החטא, האם יש להדיח אותו מתפקידיו, ומהן הסנקציות שניתן להפעיל כלפיו. והאם חזרה בתשובה משנה את היחס כלפיו? לדיון זה משמעויות עמוקות המתייחסות למהותה של עבירה, ומהי השפעתה, אם ישנה, על כלל המעלות האחרות שיש לתלמיד חכם.
הנושא נדון בהרחבה בספרות ההלכה לדורותיה, החל מסוגיה ארוכה בתלמוד[1], עבור דרך כתבי הראשונים (בפרט בתשובה נרחבת של הרמב"ם)[2], וכלה בכתבים של פוסקי הלכה בימינו. מדיונים אלה עולה כי הגישה המקובלת בהלכה היא שיש להעניש את החוטא כמקובל, אך עם זאת להצניע את הדבר, מהטעם של חילול השם - אלא אם כן ההסתרה מזיקה לציבור. כמו כן, יש ליצור אקלים חברתי שיאפשר לחוטא לחזור בתשובה, וישנה אפשרות שיחזור למשרתו ומעמדו, אם לדעת בית הדין תשובתו ברורה ומוכחת ואין חשש להמשך הנזק לציבור.