תל רקית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תל רֶקִּית הוא הגבוה בתיליו של רכס הכורכר הצפון מערבי של תל אביב-יפו ומתנשא לגובה 30 מטר מעל קו החוף, צפונית לחוף תל ברוך.
היסטוריה | |
---|---|
תקופות | התקופה האפיפלאוליתית, התקופה הפלאוליתית |
מיקום | |
מדינה | ישראל |
קואורדינטות | 32°07′50″N 34°47′16″E |
(למפת ישראל רגילה) | |
בתל נמצאו שרידים של מחנות פרהיסטוריים משלהי התקופה הפלאוליתית העליונה וכן מהתרבות הכבארית של תחילת התקופה האפיפלאוליתית.[1]
בזמן מלחמת העולם הראשונה היה התל עמדה הטורקית המערבית בקו שתי העוג'ות אל מול הכוחות הבריטיים שנפרסו מדרום לנחל הירקון. הצבא העות'מאני הציב מוצב ארטילריה על ראש התל כדי לעצור את התקדמות הבריטים שנעצרו מדרום לנחל הירקון. התל נכבש לבסוף בקרבות צליחת מעברות הירקון. בראש התל שכן בסיס צה"ל.
במפת הקרן לחקר ארץ ישראל מופיע התל בשם "Tell er Rekkeit" ופירושו "תל החוף"; שם נוסף הוא "el Hndabeh". ייתכן שמקור השם רקית הוא בשם "רקון" שמופיע בספר יהושע כגבול בין נחלת שבט דן עם שבט מנשה: ”וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן, עִם הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ” (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק מ"ו).[2]