תסמונת גייאן-בארה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תסמונת גייאן-בארה (מוכרת גם כתסמונת גיליאן-בארה, בלעז-Guillain-Barré syndrome או בשמה המקוצר (GBS), בעברית תסמונת דלקת רב-עצבית עולה חריפה), היא מחלה אוטואימונית נוירולוגית הפוגעת במעטפת העצב, מיאלין, ומתפתחת בדרך כלל עקב זיהום המוביל לתגובה של מערכת החיסון כנגד אנטיגן זר שחודר לרקמות העצב דרך מנגנון של חיקוי מולקולרי. מחלה זו פוגעת במערכת העצבים ההיקפית.
תחום | נוירולוגיה |
---|---|
מיקום אנטומי | מערכת העצבים ההיקפית |
שכיחות | 2 לכל 100.000 אנשים בשנה |
תסמינים | חולשה, נימול בגפיים ושיתוק במעלה הגוף |
אבחון | מהלך התסמינים ושלילת אפשרויות אחרות, ניקור מותני ואלקטרומיוגרפיה |
טיפול | פלזמפרזיס או IVIG וטיפול פליאטיבי |
סיבוכים | כ-5% מהחולים עלולים למות בעקבות סיבוכים |
פרוגנוזה | מספר שבועות עד שלוש שנים להחלמה מלאה |
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 792008 |
MeSH | D020275 |
המחלה יכולה להופיע בכל גיל ומופיעה בדרך-כלל אחרי מחלה עם תסמיני חום או שילשולים כתגובה לנגיף או חיידק. לפי רישומים רפואיים בארצות הברית, כחמישה אחוזים מן החולים במחלה מתים ממנה, כתוצאה מסיבוכי נשימה (לעיתים כתוצאה משגיאה באבחון התסמינים והימנעות מטיפול מתאים). בישראל אין נתונים לגבי תסמונת גייאן-בארה.
המחלה תועדה לראשונה בידי הרופא הצרפתי ז'אן לנדרי (אנ') בשנת 1859. בשנת 1916 הנוירולוגים הצרפתיים ז'ורז' גייאן (צר') וז'אן אלכסנדר בארה (אנ') אבחנו את המחלה בשני חיילים ותארו את מאפייני האבחון שלה.