תקוה שריג - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for תקוה שריג.

תקוה שריג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תקוה שריג
לידה מרץ 1915
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בדצמבר 1997 (בגיל 82)
בית השיטה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה ספרות ילדים
פרסים והוקרה פרס זאב לספרות נוער וילדים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תקוה שריג (14 במרץ 1915 - 18 בדצמבר 1997) הייתה סופרת ישראלית, מחנכת ועורכת בהוצאת הקיבוץ המאוחד.[1]

ביוגרפיה

תקוה שריג נולדה בשכונת 'כרם אברהם' בירושלים. אביה, הרב ד"ר יוסף זליגר, הקים את בית הספר העברי תחכמוני. אימה, לאה זליגר, הייתה ממייסדות ארגון נשי מזרחי בארץ ישראל.

בית המשפחה היה בית דתי. כאשר הייתה בת ארבע מת אביה ממחלה, ולפי צוואתו היא אמרה עליו קדיש. אמה וסבתה גידלו אותה והרבו לספר לה סיפורים ואגדות מהעולם היהודי, את ספרה "אמא אגדה" הקדישה להוריה.

כנערה החלה להתרחק מהדת. היא הצטרפה לתנועת "לגיון הצופים", שבהמשך התאחדה עם תנועת "המחנות העולים", ושם פגשה את בעלה נחום שריג (במקור ויספייש). בהיותה בת שבע-עשרה הצטרפו השניים ל"קבוצת חוגים", קבוצת חלוצים שלימים הקימה את קיבוץ בית השיטה.

במאי 1936 נישאו והחליפו את שם משפחתם לשם העברי שריג. לימים נולדו להם ארבעה בנים ובת. אחד הבנים, יוסף שריג, נהרג במלחמת יום הכיפורים בקרבות רמת הגולן.[2]

בתחילת שנות ה-40 של המאה העשרים החלה להדריך את "חברת הנוער הצ'כי"[3] - חברת נערים ניצולי שואה שנקלטה בקיבוץ בית השיטה. במהלך מלחמת העצמאות עברה לגור עם ילדיה בתל אביב על מנת להיות קרובה לבעלה נחום, שהיה באותה תקופה אחד ממפקדי הפלמ"ח.

בשנים אלה למדה הוראה במקצועות ספרות, לשון ומקרא במכללת סמינר הקיבוצים ובהמשך למדה תואר ראשון בספרות עברית ומקרא באוניברסיטת תל אביב.

תקוה לימדה וחינכה בבית הספר בקיבוצה ובישובים נוספים כ־25 שנה, ונפטרה בקיבוצה בית השיטה בגיל 83.

כתיבתה

תקוה עסקה כל ימיה בכתיבה וכתבה כ־60 ספרים בהוצאות הספרים "הקיבוץ המאוחד", "ספריית פועלים", "מסדה" ו"כתר", בעיקר ספרי ילדים.

יצירתה עסקה בתחילה בחיי הקיבוץ ובפרט בחיי ילדי הקיבוץ. בהמשך עסקה בכתיבתה בעיקר בעיבוד סיפורים יהודיים, שאותם הכירה היטב מילדותה.

בבסיס יצירתה עמד הרצון להנחיל את המסורת היהודית לקורא העברי הצעיר: "אני רואה ייעוד בהבאת מקורות ישראל אל הילדים מגיל רך ביותר כדי שעולם האסוציאציות שלהם יהיה קשור מילדותם ליהדות".[4]

את מרבית ספריה כתבה לאחר מות בנה יוסף במלחמת יום הכיפורים, בספרה האוטוביוגרפי "סופה" היא מתארת את המשבר העמוק שפקד אותה, שגרם לה להשקיע את מרבית זמנה בכתיבה.[5]

היא כתבה עשרות ספרי ילדים, את הסדרה "לנו משלנו" שהייתה אחת הסדרות הבולטות מבין ספריה כתבה לאחר מות בנה, ומטרתה הייתה הנגשת אגדות חז"ל לילדים. אוריאל אופק כותב על סדרה זו שעיקר ערכה בכך שנכתבה בלשון שמתאימה לילדים, בצורה תמציתית השומרת על רוח המקור.[6]

ביקורת

לאה חובב, במאמרה העוסק בפועלה של תקוה שריג, עומדת על ייחודה של תקוה בנוף הסופרים העוסקים בעיבוד אגדות חז"ל. רובם חיו בתוך העולם הדתי, ואילו שריג, אמנם באה מבית חרדי מודרני, אך את חייה הבוגרים העבירה כאדם חילוני. חובב מבקרת את שריג שלא ציינה מה המקור שממנו נלקחו האגדות, וכן שסגנון עיבוד האגדות לא נאמן דיו למקורות ואינו אחיד. אך טוענת, שלמרות חסרונות אלה, תרומתה הייתה בעצם הבאת סיפורי חז"ל לקהל שלא נחשף לסיפורים אלה קודם לכן.[5]

עדי צביאל מעלה סברה, שדווקא מפני ששריג ידעה שקוראיה אינם משתייכים לציבור שומר תורה ומצוות, היא מנטרלת בעיבודיה את החוקים והמצוות הדתיים. כמו כן, היא בוחרת לספר את סיפורי התנ"ך שבהם יש זיקה למסורת, למיתוסים ולהיסטוריה של העם היהודי - אף על פי שבכך היא סוטה מן המטרה המקורית שלשמה נכתב המדרש.[7]

מבחר מספריה

למבוגרים

  • אמא אגדה (1980).
  • סופה (2000).

מבחר ספרי ילדים

  • פרחי שיטים (1963).
  • מלא סיפורים (1973) - קובץ סיפורים העוסק בחיי היומיום של ילדי בית השיטה.
  • לנו משלנו (1976) - אגדות חז"ל על ימי בראשית, מעשי חכמים ומשלים.
  • הבעל שם-טוב בא (1976).
  • אליהו הנביא הנה הוא בא (1977).
  • החסיד והחסידה (1978) - סיפורי חסידים וצדיקים.
  • גוזמאות שור-הבר והלויתן: גוזמאות חלב ודבש (1978).
  • שעשועתיק (1980) - שעשועי לשון וחידות.
  • אושכי בושכי (1980) - סיפורי כישוף ושדים.

לקריאה נוספת

  • עדי צביאל, אגדות חז"ל בעיבוד לילדים, פנים: כתב-עת לתרבות, חברה וחינוך, 66, 2014, עמ' 76–85.
  • שלומית אסף, זכרונות מהלב, מאזניים, 2, 1981, עמ' 149.
  • מנחם גולן, הודחתי ממלכותי והייתי ככל האדם, מאזנים, 11, 1994, עמ' 34–36.
  • אלידע בר שאול, ימים כתיקונן: עשרים וארבעה מסעות חקר בעקבות נשים שחוללו היסטוריה, ירושלים: פנימה הוצאה לאור, 2014, עמ' 34–47.

הערות שוליים

  1. ^ עינת אמיתי, שי לילדינו: תרבות לילדים בקיבוצים, עין חרוד: המשכן לאמנויות עין חרוד, 2012, עמ' 221
  2. ^ דוד אסף, עונג שבת (עונ"ש): 'רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר': שיר אהבה לירושלים שראשיתו בלוויה, עונג שבת (עונ"ש), ‏יום שישי, 11 במאי 2018
  3. ^ בורחים מהנאצים: הנרייטה סאלד והצלת ילדי צ'כיה, ynet, ‏2012-06-29
  4. ^ אוריאל אופק, לקסיקון אופק לספרות ילדים, תל אביב: זמורה, ביתן, 1985, כרך שני, עמ' 648 - 649
  5. ^ 1 2 לאה חובב, "לנו משלנו" פועלה של תקוה שריג בליקוט אגדות חז"ל לילדים ועיבודן, דרך אגדה: ביטאון המרכז להוראת האגדה, מכללת אפרתה 4-5, 2002, עמ' 173-201
  6. ^ אוריאל אופק, תנו להם ספרים, תל אביב: ספרית פועלים, 1983, פרק תוגדנה אגדות גם תוגדנה, עמ' 80
  7. ^ עדי צביאל, אגדות חז"ל בעיבוד לילדים, פנים: כתב-עת לתרבות, חברה וחינוך 66, 2014, עמ' 76-85
{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
תקוה שריג
Listen to this article