תקנות שעת חירום למאבק בנגיף הקורונה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תקנות שעת חירום למאבק בנגיף הקורונה הן סדרת תקנות שעת חירום[1] שהותקנו על ידי ממשלת ישראל החל מ-15 במרץ 2020, מכוח סמכותה לפי סעיף 39 לחוק יסוד: הממשלה,[2] לצורך התמודדות עם התפרצות נגיף הקורונה בישראל, למניעת התפשטות המגפה ולהגבלת והסדרת הפעילות בתחומים שונים.
התקנות היו המכשיר המשפטי העיקרי שבו השתמשה הממשלה לשם הגבלת המגע בין תושבי המדינה והפחתתו לצרכים חיוניים בניסיון להגביל את התפשטות המגפה עד לקבלת חוקי הוראת השעה ביולי 2020. הן קובעות מגבלות משמעותיות על חופש התנועה של הפרט, על פרטיותו ועל חופש העיסוק.
התקנות הותקנו גם על מנת לסייע לציבור ולאפשר לו הקלות בעניינים כלכליים וסוציאליים שונים בתקופת המגפה על רקע הפגיעה בכלכלה במהלכה.
הביקורת הרווחת על תקנות הקורונה היא שהן סובלות מגרעון דמוקרטי חריף שמתבטא לא רק בהטלת מגבלות חריפות על זכויות אדם אלא גם בפיקוח פרלמנטרי ושיפוטי מועט על מעשה ריכוזי של הרשות המבצעת שנעשה במהירות יחסית וללא הליך סדור. ואולם, על אף קשיים דמוקרטיים אלו, נטען כי הן מתאפיינות בסממן דמוקרטי חשוב של שקיפות ונגישות מוגברת לציבור.[3] תקנות הקורונה הונגשו לציבור הרחב על ידי משרד הבריאות ומשרד ממשלה נוספים ברשתות חברתיות, באפליקציות ובאתרי אינטרנט באופן חסר תקדים. הנגשה זו כללה שימוש בתקצירים, הסברים, שאלות ותשובות, סרטונים ואינפוגרפיקה, באופן שעשוי לסמן את הדרך לפיתוח נגישות לחקיקה במרחבים דיגיטליים בישראל בעתיד.[3]
ב-17 ביוני הוארך תוקף חלק מהתקנות באמצעות חוק של הכנסת עד ליום 30 ביולי.[4]