MPEG-2
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
MPEG-2 הוא תקן פופולרי לדחיסה וקידוד דיגיטלי של וידאו ואותות שמע (Audio) שפותח על ידי Moving Picture Experts Group (ראשי התיבות של MPEG). התקן מבוסס על שיטות דחיסה מאבדת נתונים (lossy).
התקן נוצר כשדרוג ל-MPEG-1 שקדם לו והוא מבוסס עליו. הוא בעל תאימות לאחור ומכיל את כל התכונות של MPEG-1, אך עולה עליו באיכות התמונה והשמע, באיכות הדחיסה, ובגמישותו הרבה.
הוא נועד להחליף את ישומי הווידאו האנלוגי ונפוץ כיום ברוב ישומי הטלוויזיה הדיגיטלית כמו שידורים בלוויין ובכבלים, נגני DVD ועוד. במרבית היישומים יהיו מאפייני התצוגה כמו גודל התמונה ותדר התצוגה זהים לאלו ששימשו בטלוויזיה בעלת הפרדה סטנדרטית (SD). ישומי טלוויזיה בהפרדה גבוהה (HDTV) מבוססים בדרך כלל על תקן MPEG-4 המתקדם יותר.
התקן מחולק לפרקים בהתאם לסוגי המידע בהם הוא מטפל. העיקריים שבהם מתייחסים למערכת (system), לווידאו ולשמע. חלק 1 - המערכת, מתאר אפשרויות לפורמט מכל עבור המדיה: transport stream אשר מותאם לשידור זורם, כגון שידורי טלוויזיה, ו - program stream אשר מותאם לקובץ בהתקן אחסון כגון DVD. חלק 2 - הווידאו, מתאר את מבנה הנתונים והאלגוריתמים לדחיסת הווידאו. חלק 3 ו-7 - השמע, מתאר את מבנה הנתונים והאלגוריתמים לדחיסת שמע. חלקים נוספים מכילים הנחיות לבדיקה ותוספות שונות.
השימוש בקוד MPEG-2 דורש מקודד, אשר הופך את המידע המקורי (תמונה וקול) לרצף של קוד דיגיטלי שיקרא זרם MPEG, ומפענח אשר קורא את הרצף ומשחזר את המידע המקורי.