Unknown Pleasures - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for Unknown Pleasures.

Unknown Pleasures

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

Unknown Pleasures
אלבום אולפן מאת ג'וי דיוויז'ן
יצא לאור 15 ביוני 1979
הוקלט אפריל 1979
סוגה פוסט-פאנק
שפה אנגלית
אורך 39:28
חברת תקליטים פקטורי רקורדס
הפקה מרטין הנט
כרונולוגיית ג'וי דיוויז'ן
An Ideal for LivingUnknown Pleasures
(1979)
Closer
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

Unknown Pleasuresאנגלית: תענוגות לא ידועים) הוא אלבום הבכורה של להקת הפוסט-פאנק הבריטית ג'וי דיוויז'ן משנת 1979. זהו האלבום היחיד של הלהקה שיצא לאור בתקופת חייו של הסולן איאן קרטיס. אלבום זה זכה לשבחים רבים ממבקרים ונחשב לאבן דרך בזרם הפוסט-פאנק.

הפקת האלבום והקלטתו

לאחר הצלחת המיני אלבום הקודם של ג'וי דיוויז'ן, חברת ההפקות ג'נטיק רקורדס הציעה ללהקה עסקת הקלטות בסך של 70,000 פאונד להקלטת אלבום חדש. מנהל הלהקה רוב גרטון סירב לעסקה, הוא העדיף את האפשרות כי האלבום יוקלט תחת חברת הפקות קטנה ופנה לחברת פקטורי רקורדס. חברה זו הייתה תחת ניהולו של טוני וילסון שבתוכנית הטלוויזיה שלו התארחה הלהקה שנה קודם לכן[1].

תהליך הקלטת האלבום נמשך כשישה ימים ונערך ברובו בשלושה סופי שבוע, לרבות שלבי המיקס, בין התאריכים 1–17 באפריל 1979[1]. את האלבום הפיק מרטין הנט, אשר שימש קודם לכן מפיק למיני אלבום של להקת באזקוקס, באותה עת תחת הכינוי מרטין זירו.

הנט השתמש בטכניקות לא קונבנציונליות בתהליך ההקלטה, לצורך השגת סאונד ייחודי. בין היתר שולבו בשירים צלילים שהוקלטו באולפן כגון זכוכית מתנפצת ודלתות נטרקות. בשיר "Insight" העלה את הרעיון להקליט את קולו של איאן קרטיס שהוקלט כששוחח דרך שפופרת טלפון[2]. הוא החליט להשתמש גם באפקט הד על גבי חלקים רבים באלבום, בין היתר על גבי התופים, באופן שלא היה שגרתי באותה עת. כשמתופף הלהקה, מוריס, ניגש להקלטות הוחלט כי כל אחד מן התופים יוקלט בנפרד להשגת אפקט קולי ייחודי[3].

תוכני האלבום

מילות שירי האלבום מתמקדות בתיאור מצבים נפשיים שונים והקבלתם לדימויים אורבניים. רבים מהשירים מתארים תחושות של בדידות, ניכור, בושה, אובדן וחולי[4]. בחלק משירי האלבום כלל קרטיס את חוויותיו בהתמודדות עם מחלת האפילפסיה. בשיר "She’s Lost Control" שילב בין תחושותיו האישיות כמתמודד עם המחלה לבין חוויות של חולים אחרים שעמם נפגש כחלק מעבודתו בתחום כוח האדם לאנשים עם מוגבלויות[5].

עם זאת, קרטיס לא שוחח עם מנהל הלהקה או עם חברי הלהקה האחרים על מצבו הרפואי בפתיחות. הוא העדיף שלא לשתף את חבריו במצבו הנפשי והפיזי שהתדרדר במהירות באותה עת, או בקשיים שאליהם נקלעו נישואיו[6]. חברי הלהקה סיפרו גם כי לא הביאו בחשבון את המשמעות העגומה של מילות השירים ואת העובדה כי קרטיס הביע בהם את המשבר שעבר, או חשדו שהוא נמצא על סף התאבדות. הם חשבו כי קרטיס תיאר חוויות של אחרים ולא את רגשותיו ורק לאחר מותו העמיקו לראשונה במילות שיריו ובמשמעותן[7].

שם האלבום, Unknown Pleasures, הוא מחוה לספרו של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד"[8].

עטיפת האלבום

את עטיפת האלבום עיצב האמן פיטר סאביל, שהחל באותה עת לעצב כרזות עבור חברת פאקטורי רקורדס. על העטיפה מוצג דימוי של אות גלי רדיו מפולסר, משלבי גסיסתו של כוכב. הגיטריסט סאמנר הציע לסאביל לכלול את הדימוי בעטיפת האלבום לאחר שנתקל בו במהלך עיון במהדורת שנת 1971 של האנציקלופדיה לאסטרונומיה של אוקספורד[4]. סאביל שינה את הצבעים של הדימוי המקורי באנציקלופדיה שהוצג בקווים שחורים על רקע לבן, ובחר בקווים לבנים על רקע שחור.

עטיפת האלבום הפכה למזוהה במיוחד עם הלהקה וזכתה עם השנים למעמד אייקוני, ולחלק בלתי נפרד מהדימוי הציבורי והתרבותי של ג'וי דיוויז'ן בעיני הציבור[4]. הדימוי הפך גם לסמל פופולרי בתעשיית האופנה והופיע על גבי חולצות ופריטי לבוש נוספים שנמכרו בהמוניהם ברחבי העולם. המעצב ראף סימונס אף כלל את הדימוי על גבי מספר פריטים שהציג על המסלול בתצוגת אופנה. קולקציה זו הביאה גם את מעצב האופנה היפני יוז'י יאמאמוטו להציג את העטיפה על בגדים בקולקציות שלו[9].

סיבוב הופעות

לאחר צאת האלבום החלו ג'וי דיוויז'ן בהופעות לקידומו וכן הופיעו בתוכנית הרדיו של ג'ון פיל ובראיונות טלוויזיוניים. בזמן סיבוב ההופעות לקידום האלבום, חלה החמרה משמעותית במחלת האפילפסיה עמה התמודד קרטיס, אשר אובחנה בתחילת שנת 1979. לא אחת עבר התקפים על הבמה במהלך הופעה, מה שאילץ את הלהקה לבטל מספר הופעות מאותו סבב הופעות.

ביקורות ומורשת

האלבום יצא לאור ביוני 1979 וזכה לתגובות חיוביות ממבקרים, אם כי מספר העותקים שנמכרו באותה עת היה נמוך למדיי והאלבום לא הגיע למקומות גבוהים במצעדים. לאחר צאתו של הסינגל "Transmission" חלה עלייה משמעותית במכירות האלבום ובפופולריות הלהקה[10].

האלבום נכלל ברשימות אלבומי הפאנק הטובים בכל הזמנים[11], ואף ברשימות האלבומים הטובים בכל הזמנים במגוון סגנונות מוזיקליים[12].

בשנת 2020 מגזין הרולינג סטון דירג את האלבום במקום ה-211 ברשימת 500 האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים.

לאחר מות איאן קרטיס

איאן קרטיס התאבד בתליה בביתו ב-18 במאי 1980 כשהוא בן 23, פחות משנה אחרי צאת אלבום הבכורה והצלחתו ומעט לפני שהייתה הלהקה אמורה לצאת לסיבוב הופעות בארצות הברית. היה זה לאחר מותו הטרגי שהאלבום והלהקה הגיעו לפופולריות רבה במיוחד. מעריצים ומבקרים שייכו את התאבדותו של קרטיס עם מילות השירים באלבום, שעסקו רבות בדיכאון, מוות ובדידות וייחסו לזמר דימוי של "אמן מיוסר". מסרים אלה חלחלו בצורה משמעותית לדימוי הלהקה והאלבום בעיני החברה מאותה עת והלאה[4].

דימויים אלה גם תרמו להגדלת קהל המאזינים והמעריצים של הלהקה. מאזינים מחוץ לזרם הפוסט-פאנק נחשפו לאלבום והחלו לאהוד את הלהקה, בין היתר הודות למסרים שבו ולהתייחסויות לנושאים אוניברסליים ורלוונטיים לתקופה, כגון מלנכוליה וחרדה חברתית[4].

רשימת שירים

כל השירים נכתבו על ידי איאן קרטיס, פיטר הוק, סטיבן מוריס וברנרד סאמנר.

צד א

  1. Disorder
  2. Day Of the Lords
  3. Candidate
  4. Insight
  5. New Dawn Fades

צד ב

  1. She’s Lost Control
  2. Shadowplay
  3. Wilderness
  4. Interzone
  5. I remember Nothing

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 Joy Division’s ‘Unknown Pleasures’ at 40: How they made the unimpeachable proto-goth masterpiece, nme.com, ‏June 14th, 2019 (באנגלית)
  2. ^ Chris Harvey, Unknown Pleasures at 40: How Joy Division and singer Ian Curtis changed what rock and pop could be about, independent.co.uk, ‏June 14th, 2019 (באנגלית)
  3. ^ Behind the mixing desk of ‘Unknown Pleasures’: Remembering Martin Hannett, the man who shaped Joy Division’s innovative sound, nme.com, ‏June 14th, 2019 (באנגלית)
  4. ^ 1 2 3 4 5 Briana E. Morley, Not In "Isolation": Joy Division and Cultural Collaborators in Popular Music, Electronic Thesis and Dissertation Repository, 2016
  5. ^ Mitzi Waltz and Martin James, The (re)marketing of disability in pop: Ian Curtis and Joy Division, Popular Music Volume 28, 2009, עמ' 367 - 380
  6. ^ Esther Yi, The Alien and the Intimate: The Writing of Ian Curtis, Joy Division’s Poet-Frontman, lareviewofbooks.org, ‏January 5th, 2015 (באנגלית)
  7. ^ Stephen Dalton, Joy Division: “We didn’t know Ian Curtis was approaching his breaking point”, uncut.co.uk, ‏May 18th, 2018 (באנגלית)
  8. ^ Sophie Mackintosh, Joy Division inspired me to write – but could I write about their music?, theguardian.com, ‏September 19th, 2018 (באנגלית)
  9. ^ Cassidy George, Peter Saville’s Joy Division Artwork Is Still Influencing Fashion 40 Years On, Highsnobiety, ‏June 18th, 2019 (באנגלית)
  10. ^ Mark Brend, The Creation of Joy Division's Unknown Pleasures, lp.reverb.com, ‏June 14th, 2019 (באנגלית)
  11. ^ Jon Dolan, Jason Fine, David Fricke, Elisabeth Garber-Paul, Andy Greene, Will Hermes, Rob Sheffield, Douglas Wolk, 40 Greatest Punk Albums of All Time, rollingstone.com, ‏April 6th, 2016 (באנגלית)
  12. ^ Emily Barker, The 500 Greatest Albums Of All Time: 100-1, nme.com, ‏October 25th, 2013 (באנגלית)
{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
Unknown Pleasures
Listen to this article