אדריכלות מורית
אדריכלות אסלאמית של ימי הביניים שהתפתחה במערב עולם האסלאם, באיזור שכלל את אנדלוסיה (ספרד ופורטוגל המוסלמיות בין 711 ל-1492) והמגרב (מרוקו, אלג'יר / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אדריכלות מורית (באנגלית: Moorish architecture) היא אדריכלות אסלאמית שהתפתחה בימי הביניים במערב עולם האסלאם, באזור שכלל את אנדלוסיה (ספרד ופורטוגל המוסלמיות בין 711–1492) והמגרב (מרוקו, אלג'יריה ותוניס של ימינו). המונח "מורי" (Mauri) הוא כינוי מערב אירופאי לתושבים המוסלמיים המתגוררים באזור זה, ומקורו בשם הלטיני לתושבים הברבריים של ממלכת מאוריטניה הקדומה, כיום בשטח מרוקו המודרנית. חלק מהחוקרים משתמשים לחלופין במונח "אדריכלות של מערב עולם האסלאם".
ביתן בחצר האריות המשוחזרת. רצפת השיש משקפת את השמיים. אלהמברה, גרנדה, ספרד, 2012. | |
מידע כללי | |
---|---|
אזור גאוגרפי | איבריה, צפון אפריקה הצרפתית |
טווח תאריכים | 711–1492 |
סגנון האדריכלות הבא | אדריכלות נאו-מורית |
הסגנון האדריכלי משלב השפעות מהתרבות הברברית בצפון אפריקה, מהתרבות הקדם-אסלאמית בחצי האי האיברי, מהתרבויות הרומית, הביזנטית והוויזיגותית כמו גם מזרמים אומנותיים בני התקופה במזרח עולם האסלאם. מאפייני האדריכלות המורית באים, בין היתר, לידי ביטוי בכיפות גדולות, קשתות מחודדות, קשתות פרסה, שימוש בסימטריה ובצורות גאומטריות, ערבסקות וצבעים עזים. יש בבנייה הזו גם לא מעט חצרות גדולות, שלא פעם מעוצבות בצורה של גן (ריאצ') מוסלמי, עם חלוקה סימטרית לארבעה חלקים בהם תעלות מים, מזרקות וקולונדות עמודים מסביבן. חומר הבנייה בשימוש הוא לרוב עץ, סטוקו ואריחים (במיוחד מדגם זליג' (אנ')). מרכזי האדריכלות המורית נמצאים בבירות המדינות המוסלמיות באזור בו רווחה, ביניהן קורדובה שהייתה בירת אנדלוסיה המוסלמית בשנים 751–1036, קירואן, פאס, מרקש, סביליה, גרנדה בה נמצא ארמון אלהמברה ותלמסאן.
לאחר קץ שלטון האסלאם בספרד ובפורטוגל, המסורות של האדריכלות המורית המשיכו בצפון אפריקה כמו גם בסגנון אמנות מודחאר בספרד, שעשה שימוש בטכניקות ועיצובים מוריים והתאימם לדגמים נוצרים. מאוחר יותר, ובמיוחד במאה ה-19, זכה הסגנון המורי לחיקוי נרחב במסגרת בתחייה הנאו-מורית שהופיעה באירופה ובאמריקה, כתוצאה מעניין רומנטי במזרח, וכן כבחירה רווחת עבור אדריכלות של בתי כנסת חדשים, כמו בית הכנסת הגדול של בודפשט, בית הכנסת בסופיה, בית הכנסת החדש בברלין ובית הכנסת הגדול של סטוקהולם.