איזוגלוסה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
איזוֹגְלוֹסָה – המכונה גם הֶטרוגלוסה, ובעברית תופעה מבחינה או תכונה מבחינה – היא קו הגבול הגאוגרפי של תכונה או תופעה לשונית מסוימת, כגון הגיית תנועה, או משמעות של מילה, או תכונה צורנית או תחבירית כלשהי. זהו מושג המשמש בבלשנות היסטורית ובדיאלקטולוגיה (חקר הניבים). תכונות ותופעות המשמשות כאיזוגלוסות עוזרות במיון שפות למשפחות ולענפים, ובחלוקת רצף לשוני לניבים.
ניבים מרכזיים מתוחמים בדרך כלל על ידי מקבצים של איזוגלוסות. למשל, קו בֵּנְרַת (אנ') (Benrath) מבדיל את הגרמנית העילית מיתר השפות הגרמאניות המערביות, ולָה סְפֵּציה–רימיני (אנ') מפריד בין השפות האיטלקיות הצפוניות לבין ניבים איטלקיים מרכזיים.
עם זאת, לאיזוגלוסה בודדת לא חייב להיות חפיפה או קשר לנקודת פיצול בין שפות בעץ המשפחה שלהן, או לגבול בין שפות. לדוגמה, תופעת עיגול השפתיים בתנועות קדמיות במקרה של התנועה /y/ קיימת באופן גורף בכל השפות והניבים בצרפת ובגרמניה, אך לא קיימת במילים איטלקיות וספרדיות שהן קוגנטים של המילים הצרפתיות המקבילות עם /y/.