אלבדו
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אַלְבֶּדוֹ (בלטינית: Albedo, לובן. נגזר מ-Albus, לבן) הוא גודל חסר ממד, המבטא את מידת ההחזריות של משטח או גוף. זהו היחס בין כמות הקרינה האלקטרומגנטית המוחזרת מגוף או משטח לכמות שפגעה בו. התוצאה, לרוב מבוטאת באחוזים בין 0% ל-100%, היא מושג חשוב בקלימטולוגיה ובאסטרונומיה. היחס הזה תלוי בתדירות הקרינה הפוגעת ובזווית הפגיעה. אלבדו של שלג טרי הוא גבוה: עד 90%. לפני האוקיינוס לעומת זאת יש אלבדו נמוך. האלבדו הממוצע של כדור הארץ עומד על 37-39%, בעוד האלבדו של הירח הוא 12%. האלבדו הנמוך ביותר של גופים שמימיים שייך לקבוצה קטנה של אסטרואידים ועומד על מעט יותר מ 0.1%. באסטרונומיה האלבדו של גופים לוויניים ואסטרואידים יכול להעיד על הרכב פני השטח שלהם, ובייחוד על תכולה של קרח.
פעולות בני האדם שינו את האלבדו של אזורים רבים בכדור הארץ (בין היתר על ידי בירוא יערות והקמת חוות), אולם קשה לכמת את ההשפעה הזו ברמה גלובלית, לא ברור גם האם ואיך משפיעים שינויים אלה על התחממות כדור הארץ.
הדוגמה ה"קלאסית" של אפקט האלבדו היא משוב טמפרטורת השלג. כאשר אזור מכוסה שלג מתחמם, השלג נמס לאטו והאלבדו פוחת. יותר קרינה נקלטת, וקצב ההתחממות עולה. ההפך גם הוא נכון: אם נוצר שלג, מתחיל מעגל של קירור מואץ. עוצמת השפעת האלבדו תלויה בגודל השינוי באלבדו ושיעור החשיפה לשמש. מסיבה זו ההשפעה עשויה להיות גדולה באזורים טרופיים.