בודהיזם ביפן
מסורות וכתות בודהיסטיות הפעילות ביפן / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הבודהיזם ביפן מורכב ממספר של מסורות וכתות בודהיסטיות הפעילות ביפן, רובן המוחלט מזרם המהאיאנה.
שורשים, סיווג והנהגה | |
---|---|
דת | בודהיזם |
זרם | בעיקר מהאיאנה |
תאריך ייסוד | המאה ה־6 |
ארגונים ופעילות | |
פלגים | זן (בודהיזם), בודהיזם הארץ הטהורה, ניצ'ירן (בודהיזם) ועוד. |
בניגוד לרוב המדינות הבודהיסטיות (לדוגמה טיבט, קוריאה או תאילנד) אין גוף או שיטה המאחדת את הזרמים הבודהיסטים ביפן, ולכן הפערים בין הזרמים גדול הן פילוסופית והן ברמת הארגון. רוב הזרמים מנהלים קשרים היסטוריים והגותיים הדוקים יותר עם זרמים וכתות מחוץ ליפן מאשר לזרמים המתקיימים בתוך המדינה (לדוגמה מסורת הזן השואבת מהצ'אן הסיני ומסורת השינגון שצמחה ממקורות דומים לבודהיזם הטיבטי).
הבודהיזם התפשט מהודו מזרחה על דרך המשי והגיע ליפן דרך סין במאה החמישית. על פי ספר ליאנג (אנ'), הבודהיזם הגיע ליפן בשנת 467 בדמות חמישה נזירים בודהיסטים שנשלחו מסין. לעומתו הספר ניהון שוקי מציין את שנת 552 כשנה שבה המלך הקוריאני סיונג, שהשליט את הבודהיזם כדת הרשמית בממלכתו, שלח נזירים בודהיסטים ליפן על מנת להפיץ את האמונה.
הקיסר יוֹמֵיי (Yomei) היה הקיסר הראשון שקיבל את הבודהיזם, אולם היה זה הנסיך שוטוקו טייצ'י (אנ'), בנו של יומאי, אשר תחת חסותה של הקיסרית סויקו (אנ') שהשריש את הבודהיזם ביפן [דרוש מקור].
לצד הבודהיזם המאורגן על זרמיו, מתקיימת ביפן גם דת עממית בודהיסטית המכונה ביפנית שינבּוּטסוּ-שוּגוֹ, (קאנג'י: 神仏習合 ,רומאג'י: Shinbutsu-shūgō), המשלבת בודהיזם עם אמונות שינטואיסטיות מקומיות. מערכת אמונות זאת נקראת גם לעיתים "הסינקרטיזם היפני".