הלימות הון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הלימות הון או יחס הלימות ההון (באנגלית: Capital Adequacy Ratio או Capital Requirement) הוא מונח מתחום הבנקאות, הבוחן איזה חלק מההון המשמש את הבנק לפעילות מקורו בהון עצמי ואיזה מהלוואות ופקדונות. היחס מוגדר בין סך נכסי הסיכון של הבנק (נכסי סיכון אשראי, נכסי סיכון שוק ונכסי סיכון תפעולי) ובין ההון של הבנק ומחושב בהתאם להנחיות והוראות המפקח על הבנקים. לדוגמה, אם דרישת הלימות ההון עומדת על 10% ולבנק נכסי סיכון בהיקף של 100 מיליון דולר, עליו להחזיק הון עצמי של לפחות 10 מיליון דולר. הלימות הון הוא מדד חשוב המעיד איתנות הבנק מפני משברים פיננסיים.
המונח נטבע לראשונה ב-1988 על ידי ועדת בזל לפיקוח על בנקים (Basel Committee on Banking Supervision – BCBS). במסגרת ההנחיות שגיבשה אודות ניהול נאות של תאגידים בנקאיים, ובאשר לממשק שעל הרשות המפקחת לקיים עם הבנקים.
יחס אחר המקובל בבנקאות הוא שיעור הנזילות, שמוגדר כיחס בין סוגי הפקדונות לבין סכומי הפקדונות שהבנקים חייבים להפקיד בבנק המרכזי, בריבית נמוכה מזו שיוכלו לקבל בשוק האשראי הפרטי והמסחרי. שיעור זה נועד להבטיח את כספם של בעלי פקדונות הציבור.