מחקרים גנטיים על יהודים
ענף בתחום חקר הגנטיקה של אוכלוסיות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מחקרים גנטיים על יהודים (או גנטיקה של יהודים) הוא תחום מחקר השייך לדיסציפלינת הגנטיקה של אוכלוסיות. מחקרים אלו, לצד מחקרים מדיסציפלינות אחרות כגון היסטוריה, בלשנות, ארכאולוגיה ופלאונטולוגיה, מאפשרים להתחקות אחרי תהליכי הגירה של יהודים לאורך הדורות. מחקרים גנטיים על יהודים עוסקים גם במקורותיהן של העדות השונות, ובוחנים את הקשר הגנטי ביניהן. המחקרים הגנטים על יהודים מתמקדים בשלושה תחומים שונים: חקר שושלות אבהיות, המתבסס על כרומוזום Y העובר מאב לבנו; חקר שושלות אימהיות, המתבסס על הגנום המיטוכונדרי העובר בהורשה אימהית; וחקר הכרומוזומים האוטוזומליים, המועבר באופן שווה משני ההורים.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תיקון טעויות טכניות, עריכת תרגום והגהה. | |
ההרכב הגנטי של העדות היהודיות הגדולות ביותר, יהדות אשכנז, יהדות ספרד ויהדות המזרח, מעיד כי הן חולקות מוצא מזרח תיכוני משותף.[1][2] לדברי הגנטיקאי דורון בהר ועמיתיו, הדבר "תואם את התיאוריה על-פיה מקור היהודים בעברים ובבני ישראל הקדומים של אזור הלבנט" ובדבר "תפוצתו של עם ישראל הקדום ברחבי העולם הישן".[3][4] הארי אוסטרר, מנהל התוכנית לגנטיקה אנושית במרכז הרפואי לנגון באוניברסיטת ניו יורק, סבור כי "ניתן לזהות מוצא יהודי באמצעות בדיקה גנטית, ולכן הרעיון של עם יהודי מתקבל על הדעת".[5]
מהמחקרים עולה כי השושלות האבהיות של רוב העדות היהודיות מקורן במזרח התיכון, והן דומות מאוד בסוגן ובתפוצתן לאלו לשושלות האבהיות של לבנונים ופלסטינים. יהודים אשכנזים, למשל, חולקים יותר שושלות אבהיות עם אוכלוסיות יהודיות ואוכלוסיות מזרח תיכוניות אחרות מאשר עם אוכלוסיות מרכז ומזרח אירופה.[6] ממצא זה עולה בקנה אחד עם המסורת לפיה רוב השושלות האבהיות היהודיות מקורן באזור המזרח התיכון. השושלות האימהיות של אוכלוסיות יהודיות, לעומת זאת, מתאפיינות בגיוון גנטי גבוה יותר. לפי אחת הסברות, גברים יהודים שיצאו מארץ ישראל נשאו בגולה נשים מקומיות שהתגיירו. על-פי מחקר אחר, 40% מהיהודים האשכנזים מוצאם מארבע אימהות מייסדות, שהיו כולן ממוצא מזרח תיכוני.[6] במקרה של יהודי אשכנז ויהודי ספרד, שתי אוכלוסיות שהתגלתה ביניהן קרבה גנטית רבה, מקור התערובת הלא מזרח תיכונית הוא מאזור דרום אירופה.[3][7][8]
מחקרים על DNA אוטוזומלי, המסתכלים על כל תערובת ה-DNA, מראים שאוכלוסיות יהודיות נטו ליצור בגולה קהילות מסוגרות ועצמאיות, כאשר רוב חברי הקהילה חלקו ביניהם את אותו המוצא וניחנו בקרבה גנטית גבוהה.[9] אותם מחקרים חשפו קרבה רבה בין העדות היהודיות הגדולות לבין אוכלוסיות אחרות במזרח התיכון, כגון לבנונים, דרוזים, פלסטינים, כורדים, קפריסאים וטורקים וכן עם אוכלוסיית כנען בתקופת הברונזה או הרי זגרוס בתקופה הכלקוליתית.[10][5][11]