היפרמודרניזם (שחמט)
פתיחה היפרמודרנית הגנתית של השחור / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
היפרמודרניזם, היפרמודרניות או "האסכולה ההיפרמודרנית" היא אסכולת שחמט שנוצרה לאחר מלחמת העולם הראשונה. היא מתאפיינת בערעור על אסטרטגיות שחמט קודמות כגון על גישתו של וילהלם שטייניץ למרכז ובמיוחד על הכללים הדוגמטיים שנקבעו על ידי זיגברט טאראש. ההיפרמודרניות קראה תיגר על הקווים המנחים של רבי-האמן מהדור הקודם תוך הוכחות מעשיות ליתרונה של אסכולה זו.
אהרון נימצוביץ', למשל, הראה כיצד ניתן להשיג ניצחון דרך שליטה עקיפה על המרכז, בניגוד לכללי טאראש הקובעים כי המרכז חייב להיות מאוכלס על ידי רגלים. נימצוביץ' דגל בשליטה במרכז הלוח באמצעות כלים מרוחקים במקום באמצעות רגלים, המושכת את היריב לכבוש את המרכז עם רגלים, שיכולים לשמש כמטרות להתקפה. עם זאת, זה היה רק חלק ממסגרת ההיפרמודרניזם,[1] המתואר בהרחבה בספרו של נימצוביץ', שיטתי (גרמנית: Mein System), אשר השפיע על שחמטאים רבים. חלק מהאסטרטגיות המוצגות בספר הן:
אף על פי שאף אחד מהמאפיינים העיקריים של אסכולת ההיפרמודרניזם לא הביא לזכייה ישירה בתואר אלוף העולם בשחמט, הם נפוצו ובאו לידי שימוש על ידי השחקנים החזקים ביותר בעולם. שמו של אלוף העולם אלכסנדר אלכין קושר עם אסכולת ההיפרמודרניזם, אך סגנונו נחשב כעירוב עם הקלאסית.
בפועל, ההיפרמודרניזם לא החליף את התאוריה הקלאסית של שטייניץ וטאראש. במקום זאת, ספרי לימוד השחמט המודרניים מתארים את ההיפרמודרניות כתוספת, או כהרחבה של התאוריה הקלאסית.