היסטוריה של איחוד האמירויות הערביות
היסטוריה של אזור / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
איחוד האמירויות הערביות היא מדינה בחצי האי ערב, הממוקמת על החוף הדרום-מזרחי של המפרץ הפרסי והחוף הצפוני-מערבי של מפרץ עומאן. איחוד האמירויות הערביות מורכבת משבע אמירויות והיא נוסדה ב-2 בדצמבר 1971 כפדרציה. שש מתוך שבע האמירויות (אבו דאבי, דובאי, שארג'ה, עג'מאן, אום אל קיווין ופוג'יירה) התאחדו באותו תאריך. השביעית, ראס אל-ח'ימה, הצטרפה לפדרציה ב-10 בפברואר 1972. שבע האמירויות נודעו בעברן כ"חוף שביתת הנשק", בעקבות הסכם של ההנהגה המקומית מול האימפריה הבריטית במאה ה-19.
ממצאים ארכאולוגיים שנחשפו באיחוד האמירויות מציגים היסטוריה ארוכה של מגורים אנושיים וסחר אזורי, כולל עם מסופוטמיה. מספר שבטים התיישבו באזור זה, גם לאורך החוף וכן בפנים הארץ. במאה השביעית השבטים המקומיים עברו תהליך של איסלאמיזציה.
כמה פלישות וקרבות עקובים מדם התרחשו לאורך קו החוף הנוכחי של האמירויות, כאשר הפורטוגלים, תחת הנהגתו של אלבוקרקי, פלשו לאזור. עימותים בין הקהילות המקומיות לבין הבריטים הובילו לפשיטות בריטיות על ראס אל-ח'ימה ב-1809 ושוב ב-1819, והמחלוקת נפתרה לבסוף על ידי סדרת הסכמים של הבריטים מול ההנהגה המקומית ב-1820. הסכמים אלו נתנו למקום את הכינוי "חוף שביתת הנשק", וכמו כן, ב"הסכם השלום הימי הנצחי", שנחתם ב-1853, החלה תקופה של שלום ושגשוג יחסיים לאורך החוף - מה שנמשך עד שנות השלושים, עם התמוטטות הסחר בפנינים, שהוביל לקשיים משמעותיים בקרב קהילות החוף.
החלטה בריטית, שננקטה בתחילת 1968, לסגת ממעורבותה במדינות "חוף שביתת הנשק", הובילה להחלטה להקים פדרציה. ההחלטה סוכמה בין שני השליטים המשפיעים ביותר: שייח' זאיד בן סולטאן אאל נהיאן מאבו דאבי ושייח רשיד בן סעיד אאל מכתום מדובאי. השניים הזמינו מנהיגים מקומיים נוספים להצטרף לפדרציה. בשלב מסוים נראה היה כי בחריין וקטר יצטרפו גם הם לאיחוד, אך בסופו של דבר הן החליטו על עצמאות נפרדת.
כיום, איחוד האמירויות הערביות הוא מדינה מודרנית המייצאת נפט ובעלת כלכלה מגוונת מאוד, כאשר דובאי בפרט מתפתחת למרכז עולמי של תיירות, קמעונאות ופיננסים, וכן היא ביתו של הבניין הגבוה בעולם, והנמל הגדול ביותר מעשה ידי אדם.