היתר מכירה
התרת איסורי שנת השמיטה, באמצעות מכירת הקרקע לגוי, שקרקעותיו אינן צריכות לשבות בשנת השמיטה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
היתר מכירה מציין מכירה של קרקע בארץ ישראל לגוי, שמטרתה להתיר מלאכות חקלאיות בשנת השמיטה. לדעת התומכים בהיתר זה, מותר לעשות בשדות המכורים לגוי עבודות האסורות בשמיטה מדרבנן, ואף לאפשר לגויים לעשות בשדות מלאכות האסורות מהתורה. חלק מהתומכים בהיתר סבורים שגם ליהודים מותר לעשות מלאכות האסורות מהתורה, כגון חרישה וזריעה. כמו כן, לדעת המתירים, הפירות הגדלים בשדות המכורים לגוי אינם קדושים בקדושת שביעית, ועל כן ניתן לסחור בהם ואף לייצא אותם אל מחוץ לארץ ישראל.
שורשי ההיתר נעוצים בתשובות של חכמי צפת מלפני כ-500 שנה.[1] עד לפני הקמת המדינה, המכירה התבצעה באופן פרטי על ידי החקלאים; לאחר הקמת המדינה, ההיתר מתבצע באופן מרוכז על ידי הרבנות הראשית לישראל.
ההיתר היה מראשיתו שנוי במחלוקת בעולם הרבני, וגם היום הוא מעורר מחלוקת בתוך הציבור הדתי. רוב הרבנים החרדים האשכנזים מתנגדים לו לחלוטין; הרבנים הדתיים-לאומיים והספרדים ברובם מקבלים את ההיתר חלקם סבורים שיש להעדיף פתרונות אחרים כאשר הדבר אפשרי ולא מזיק להתיישבות היהודית; וחלקם סבורים שיש להעדיף דווקא את היתר המכירה.