השבעה משיקגו
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
השבעה משיקגו (במקור: השמונה משיקגו) הוא כינוי לשבעת הנאשמים – אבי הופמן, ג'רי רובין, דייוויד דלינג'ר, טום היידן, רני דייוויס, ג'ון פרויינס ולי ויינר – אשר הואשמו על ידי הממשלה הפדרלית של ארצות הברית בקשירת קשר, הסתה להתפרעויות ואישומים נוספים הקשורים למחאות נגד מלחמת וייטנאם שהתרחשו בשיקגו, אילינוי, לרגל ועידת המפלגה הדמוקרטית ב-1968. משפטו של הנאשם השמיני, בובי סיל, בוטל בשלב מוקדם של המשפט, ובכך ירד מספר הנאשמים משמונה לשבעה.
המשפט הביא להרשעתם של חמישה מתוך השבעה בחציית גבולות מדינה על מנת להסית להתפרעויות. כולם זוכו מההאשמות לקשירת קשר. עם זאת, במהלך המשפט גזר השופט יוליוס הופמן עונש ממושך על כל הנאשמים בגין ביזוי בית המשפט. בהליכים שלאחר מכן בוטלו האישומים של השופט וכל ההרשעות בגין הסתה בוטלו.