התפרצות הואי של הר פוג'י
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התפרצות הוֹאי של הר פוג'י (ביפנית 宝永大噴火 – הוֹאי דאי פונקה) אירעה ב-1707.
הר פוג'י מדרום. מסומנים לועות הואי מספר אחד, שניים ושלושה ומכתש הוֹאי, מספר 4. | |
סוג | התפרצות הר געש |
---|---|
תאריך התחלה | 16 בדצמבר 1707 |
תאריך סיום | 1 בינואר 1708 |
משך האסון | 16 בדצמבר 1707 – 1 בינואר 1708 (17 ימים) |
נפח ההתפרצות | 0.8 קמ"ק |
נזק | אפר געשי עד 100 ק"מ מההר, הצפות |
קואורדינטות | 35°21′28.8″N 138°43′51.6″E |
במהלך ההיסטוריה התפרץ הר פוג'י בצורה משמעותית כמה פעמים. בשנת 684 בתקופת אסוקה (710-538) פלט ההר לבה שחצתה אגם למרגלותיו לשניים (התפרצות ג'וגאן). משנת 781 יש רישומים על 17 התפרצויות של הר הגעש, 12 מתוכן בתקופת הייאן (794 - 1185). התפרצות הואי התרחשה בתקופת אדו (1868-1603). ההתפרצות קרויה על שמה של תקופת הואי (宝永 – "נצח משגשג"), תקופה בת 8 שנים (1704 עד 1711), חלק מתקופת אדו, כיוון שהתחוללה בשנה הרביעית לתקופה זו.
בהתפרצות הואי לא הייתה זרימת לבה, אבל ההר פלט כמויות גדולות של אפר געשי שהתפזר על פני שטחים נרחבים סביב הר הגעש, והגיע אפילו עד לאדו (כיום טוקיו), כמעט 100 קילומטרים מהר פוג'י. נפח האפר שנפלט מההר נאמד בכ-800 מיליון מטרים מעוקבים. ההתפרצות הייתה פליניאנית ועצמתה הייתה VEI=5[1].
ההתפרצות אירעה בצדו הדרום־מערבי של הר פוג'י ויצרה שלושה לועות געשיים חדשים המכונים לועות הואי מספר אחד, שניים ושלושה. הר פוג'י לא התפרץ מאז.