התקופה השושלתית הקדומה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התקופה השושלתית הקדומה, התקופה הארכאית או תקופת תין (על שם העיר תין, בירת הממלכה באותה עת) היא תקופה בהיסטוריה של מצרים העתיקה. תחילתה עם איחוד מצרים התחתונה עם מצרים העליונה סביב שנת 3100 לפנה"ס, על ידי נערמר. בכך נוסדה שושלת הפרעונים הראשונה, ובאה לידי סיום התקופה הקדם-שושלתית.
במהלך תקופה זו שלטו במצרים השושלת הראשונה והשנייה. סופה של התקופה בשנת 2686 לפנה"ס, עם ייסוד הממלכה הקדומה.
בתקופה זו הומצא הכתב ההירוגליפי במצרים.