חופש המצפון
זכות אדם, הקובעת כי כל אדם רשאי להחזיק בערכי מוסר התואמים את מצפונו / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חופש המצפון (או חירות המצפון) היא זכות אדם, הקובעת כי כל אדם רשאי להחזיק בערכי מוסר התואמים את מצפונו. ערכים אלה אפשר שיתקיימו בזיקה לאמונה דתית או אידאולוגית.
חופש המצפון קובע כי לכל אדם הזכות להכריע בין טוב לרע ולפעול בהתאם להכרעה זו, וזאת בכפוף לחוקי המדינה התקפים בזמן ובמקום.
מדינות מיישמות זכות זו ברמות שונות. ישנן מדינות המכירות בחופש המצפון בצורה רחבה, ויש כאלו שאינן מכירות בו או מכירות בו בצורה מוגבלת. דוגמה לתחום הקשור לחופש המצפון היא פציפיזם, שיש מדינות המכירות בזכותם של אזרחים לנהוג על פי מצפונם ויש כאלו שלא.
חופש המצפון בא לידי ביטוי בסעיף י"ח של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם:
כל אדם זכאי לחירות המחשבה, המצפון והדת. חירות זו כוללת את הזכות להמיר את דתו או את אמונתו ולתת ביטוי לדתו או לאמונתו – לבדו או בציבור, ברשות היחיד או ברשות הרבים, דרך הוראה, נוהג, פולחן ושמירת מצוות.
הפילוסופית מרתה נוסת'באום גורסת כי יש לכבד את המצפון של אנשים כחלק מחובתו לכבד את יכולתם של אנשים לבצע שיפוטים מוסריים, ולכן נדרשת יותר מסובלנות לחופש המצפון. הפילוסוף בריאן לייטר לעומתה מבקש לטעון כי הטעמים שנוסבאום מציגה יותר מתאימים לכבוד מסוג "recognition respect" (כבוד שבהכרה, כאבחנתו של המלומד Darwall), וככזה הם דורשים סובלנות בלבד (להבדיל מ-"appraisal respect"). הנימוק המרכזי לגישתו של האחרון הוא שמצפוניותו של אדם יכולה להביא גם למחויבות פנימית לפעולות איומות, אשר בתורן אינן ראויות לכבוד מסוג הערכה.