חוקת רומא
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוקת רומא של בית הדין הפלילי הבין-לאומי היא אמנה בין-לאומית הכוללת את עקרונות היסוד לפיהם פועל בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג. החוקה אומצה בוועידה דיפלומטית שנערכה ברומא, איטליה, ב-17 ביולי 1998, ונכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2002. בחוקה חברות 123 מדינות. היא קובעת, בין היתר, את תפקיד בית הדין, את הפשעים שבסמכותו, את התנאים להפעלת סמכות השיפוט שלו, ואת המבנה הארגוני שלו.
מקום יצירה | רומא |
---|---|
תאריך יצירה | 17 ביולי 1998 |
שפות | צרפתית, רוסית, ערבית, ספרדית, אנגלית, מנדרינית תקנית |
חוקת רומא מקנה לבית הדין סמכות שיפוט בארבע קטגוריות של פשעים בין-לאומיים: רצח עם, פשע נגד האנושות, פשע מלחמה ופשע תוקפנות (אנ'). על פשעים אלה לא חלה התיישנות. סמכותו של בית הדין משלימה את סמכויות השיפוט של בתי המשפט המדינתיים. הוא יכול לחקור ולהעמיד לדין נאשמים בפשעים אלה רק אם המדינות בעלות הסמכות המדינתית לגביהן נמנעות מחקירה או מהעמדה לדין, בגלל חוסר רצון או חוסר יכולת. סמכות השיפוט של בית הדין חלה רק לגבי פשעים שבוצעו בשטחה של מדינה שהסכימה לסמכות בית הדין, או על ידי אזרח של מדינה כזו, או במצבים שבהם מועצת הביטחון של האומות המאוחדות מפנה את העניין לבית הדין במסגרת סמכותה על פי פרק VII למגילת האו"ם.