חיובי כוזב ושלילי כוזב
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חיובי כוזב ושלילי כוזב הם שני מצבי טעות כתוצאה של בדיקה שנועדה לברר קיום או אי-קיום של תופעה מסוימת. חיובי כוזב הוא מצב שבו הבדיקה מראה על קיום התופעה, אף שלמעשה היא אינה קיימת. שלילי כוזב הוא הטעות ההפוכה - מצב שבו הבדיקה מראה שהתופעה הנבדקת אינה קיימת, אף שלמעשה היא קיימת.
דוגמאות:
- אזעקה להגנה מפני גנבה תהיה במצב חיובי כוזב כאשר היא מופעלת במצב שבו לא מתקיים ניסיון גנבה, ותהיה במצב שלילי כוזב כאשר אינה מופעלת למרות שמתקיים ניסיון גנבה.
- בדיקת קורונה תהיה במצב חיובי כוזב כאשר היא מציינת שהאדם הנבדק חולה ("חיובי") כאשר הוא בריא, ותהיה במצב שלילי כוזב כאשר היא מציינת שהאדם הנבדק בריא ("שלילי") כאשר הוא חולה.
בבדיקת השערות סטטיסטית מצבי טעות אלו קרויים שגיאות מסוג I ו-II: שגיאה מסוג I היא דחייה שגויה של השערת האפס, כלומר ניסוי מסתיים בתוצאה שהתגלתה תופעה מסוימת, אך תוצאת הניסוי שגויה והתופעה אינה קיימת במציאות. שגיאה מסוג II היא קבלה שגויה של השערת האפס, כלומר הניסוי לא מצליח לאשש שתופעה מסוימת קיימת, למרות שהתופעה אכן קיימת במציאות.
מצבי טעות אלה מנוגדים למצבים שבהם אין טעות: חיובי אמיתי ושלילי אמיתי.
בביצוע מבחן סטטיסטי ההסתברות לקבלת תוצאה של חיובי כוזב קרויה רמת מובהקות.
בעת כיול של בדיקה ניתן לעיתים לקבוע איזה טעות עדיפה, חיובי כוזב או שלילי כוזב. דוגמה: בהתקנה של אזעקת פריצה ברכב ניתן לכוון את רגישות המכשיר, ולכוונו לרגישות גבוהה, שתגרום למקרים רבים יותר של אזעקת שווא (חיובי כוזב), או רגישות נמוכה, שתגרום למקרים רבים יותר של פריצה שלא תינתן עליהם אזעקה.
רמות הדיוק והיכולת האבחנתית של הבדיקות (למשל, הרפואיות) נמדדות בהשוואה לבדיקה מדויקת (הידועה בכינוי מדד הזהב) וניתנות בצורה של מדדים שונים. המדדים לבדיקות אבחון הנפוצים ביותר הם רגישות וסגוליות וכן ערך ניבוי חיובי וערך ניבוי שלילי. מדד מודרני יותר הוא יחס נראות.