חיל ורעדה
ספר מאת סרן קירקגור / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חִיל ורעדה (בדנית: Frygt og Bæven) הוא מספריו החשובים ביותר של אבי הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, סרן קירקגור. הספר נכתב בשנת 1843 תחת שם העט יוהנס דה סילנטיו ('יוהנס השותק'). הספר תורגם לעברית על ידי איל לוין ונערך בידי יעקב גולומב. שם הספר נלקח מהאיגרת אל הפיליפים, פרק ב' פסוק י"ב: "...כְּשֶׁאֲנִי רָחוֹק מִכֶּם תִּיגְעוּ לִתְשׁוּעַת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּיִרְאָה וּבִרְעָדָה", וככל הנראה מקורה בתהילים פרק נ"ה פסוק ו: "יִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בִי וַתְּכַסֵּנִי פַּלָּצוּת".
מידע כללי | |
---|---|
מאת | סרן קירקגור |
שפת המקור | דנית |
סוגה | פילוסופיה |
נושא | פילוסופיה |
הוצאה | |
תאריך הוצאה | 1843 |
סדרה | |
ספר קודם | Two Upbuilding Discourses, 1843 |
הספר הבא | Three Upbuilding Discourses |
מוקדו המרכזי של הספר הוא אברהם. הפרק הראשון, הוא "נאום הלל לאברהם" מתעסק באברהם ובסיפור עקדת יצחק באופן ספציפי, ולאורכו של הספר כולו שומר קירקגור אמונים לדמות זו, המייצגת את אבי האמונה. קירקגור תמה על בני האנוש הסבורים שפשוט יותר להבין את הלכי הרוח של הפילוסופיה של תקופתו (הכוונה בעיקר לפילוסופיה ההגלינית) ובכלל, מאשר לנסות ולהבין את אברהם אבינו ואת מעשה העקדה. הוא מבקר את הכנסייה על הדרשות שהיא מעבירה בנושא בימי א', וטוען כי כל השומע את סיפור העקדה - צריכה שנתו לנדוד, אולם "דורות אין ספור ידעו בעל פה, מילה במילה את סיפור אברהם, ומי בתוכם נדדה שנתו?". הספר מהווה ניסיון להעביר לקוראים ולגרום להם לחוש את חוויית האימה והסתירה במעשהו הגדול של אברהם, לגרום לשנתם לנדוד.