חקיינות עצמית
חקיינות בתוך אותו מין ביולוגי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בזואולוגיה, חקיינות עצמית (באנגלית: automimicry), חקיינות ברואריינית (Browerian mimicry), או חקיינות תוך-מינית (intraspecific mimicry) היא צורה של חקיינות המתקיימת בתוך אותו מין ביולוגי. קיימות שתי צורות שונות:
בצורה הראשונה, שתוארה לראשונה על ידי לינקולן ברואר (Lincoln Brower) ב-1967, חברים במין מסוים שיש לו צבעי אזהרה ושההגנה שלהם חלשה הם טפילים של חברים באותו מין שההגנה שלהם חזקה יותר, כשהם מחקים אותם על מנת לייצר למידת חיזוק שלילית הנדרשת על מנת שסימני האזהרה יפעלו. מנגנון זה, האנלוגי לחקיינות בטסיאנית, מצוי בחרקים כדוגמת דנאית מלכותית.
בצורה השנייה, הקרויה גם חקיינות הסחה, שעליה הצביע אדוארד פולטון (Edward Bagnall Poulton) ב-1890, חלק פגיע פחות של גוף בעל החיים מדמה חלק פגיע יותר, לדוגמה כתמי עיניים מטעים או ראש מזויף המסיטים התקפות מהראש האמיתי, ומעניקים יתרון אבולוציוני. מנגנון זה מצוי הן בחולייתנים דוגמת דגים ונחשים, והן בחרקים כדוגמת פרפרים ממשפחת הכחליליים.
שימוש אנושי של חקיינות עצמית, אנלוגי לזה המתקיים בעולם החי, נעשה לעיתים למטרות צבאיות. נהוג לעיתים קרובות לצבוע חופה מזויפת על תחתית גוף מטוס הסיוע A-10 ת'נדרבולט II המחקה את החופה האמיתית. לדגם ה-ARV של טנק צ'רצ'יל היה תותח מדומה, שחיקה אותו טנק שצויד בתותח אמיתי.