יהדות פלובדיב
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יהדות פלובדיב היא קהילה יהודית בת מספר קהלים, שהתקיימה בעיר פלובדיב שבבולגריה, מהמאה ה-2 ועד המאה ה-6 או ה-7 ומתקיימת מהמאה ה-12 ועד ימינו. פלובדיב הייתה ערש התנועה הציונית בבולגריה וראשי קהילתה כיהנו במשך שנים ארוכות גם כראשי הקהילה היהודית במדינה. ב-1930 הגיעה הקהילה לשיא גודלה, מנתה 6,675 נפשות, והייתה השנייה בגודלה מבין קהילות יהדות בולגריה לאחר הבירה סופיה.
עדויות ארכאולוגיות להתיישבות יהודים בעיר מתוארכות לשלהי המאה ה-2 והן מן הקדומות בבולגריה. הייתה זו קהילה רומניוטית ולה בית כנסת וככל הנראה חרבה בין המאה ה-5 למאה ה-7. החל מראשית המאה ה-13, תקופת האימפריה הבולגרית השנייה, שוב מתועדת קהילה יהודית רומניוטית בעיר. בשלהי המאה ה-14, לאחר הכיבוש העות'מאני הגיעו לעיר מגורשים מהונגריה ובהמשך מגורשים מצרפת ומבוואריה אשר הקימו בעיר קהלים נפרדים. ב-1494 הגיעו לפלובדיב מגורשי ספרד ובמספרם הגדול החלו לשנות את אופי הקהילה, תוך ששאר הקהלים נטמעים בהדרגה לתוך הקהילה הספרדית. פלובדיב הייתה צומת מסחר חשובה, משום מיקומה על אם הדרך בין סופיה לאדירנה וסלוניקי ובני הקהילה התבלטו כסוחרים. במהלך המאה ה-17 נבנתה השכונה היהודית של העיר שנקראה אורטה מיזאר.
לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1878-1877) הפכה פלובדיב לבירת רומליה המזרחית מתוקף סיכומי קונגרס ברלין ולעיר הגיעו מאות פליטים מרחבי בולגריה. בתקופה זו היגרו לעיר יהודים מאזורי מולדובה, פולין ואוקראינה אשר חידשו את הקהילה האשכנזית בעיר. העיר הייתה ערש התנועה הציונית בבולגריה וב-29 בדצמבר 1898 נערכה בפלובדיב ועידת היסוד של ההסתדרות הציונית בבולגריה ונציגי הקהילה מילאו חלק חשוב בהנהגת התנועה. באופן הדרגתי, איבדה פלובדיב את בכירותה כמרכז הפוליטי של יהדות בולגריה לטובת עיר הבירה סופיה והתהליך הואץ לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם ההגירה הפנימית הגדולה לסופיה. עשר השנים שבין 1939 ל-1949 היו המכריעות בתולדותיה. ב-1939 גורשו כשישית מבני הקהילה אל מחוץ לגבולות הממלכה במסגרת "המסע לגירוש נתינים זרים". ב-10 במרץ 1943 ניצלו יהודי פלובדיב משילוח למחנות ההשמדה, לאחר שכבר בוצעה אקציה בעיר ומאות רבות מבני הקהילה נעצרו ורוכזו בשטח בית הספר היהודי.
ב-9 בספטמבר 1944 התחוללה ברחבי בולגריה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית וזכתה לחסות הצבא האדום אשר כוחותיו הגיעו לסופיה, והממשל הפרו-מלוכני סולק. במקביל השתלטו בכוחניות חברי "חזית המולדת היהודית", רובם חברי המפלגה הקומוניסטית על מוסדות הקהילה. פעילות התנועות הציוניות ותנועות הנוער התחדשה תוך עימותים מול הקומוניסטים היהודים ובהדרגה החל תהליך העלייה לישראל, אשר התעצם לאחר הקמת המדינה ובמסגרתו עלו כ-5,000 מיהודי העיר. עליית יהודים מפלובדיב נמשכה עד 1952 וגם לאחריה המשיכה הקהילה הקטנה שנותרה להתבלט בפעילות קהילתית בעלת סממנים יהודיים לאומיים, עניין שלא היה לרוח ממשלו של וולקו צ'רבנקוב. בהשראת צ'רבנקוב, בוצע במרץ 1953 "טיהור" בקהילה בשל "סטיות לאומניות" ובמסגרתו נעצרו וסולקו מתפקידם, מורים גננות וחלק מראשי הקהילה. לאורך שנות השלטון הקומוניסטי התמעטו חיי הקהילה וגברה ההתבוללות, אך יהודי העיר המשיכו לטול חלק בחיים הציבוריים בבולגריה. לאחר קריסת השלטון הקומוניסטי, עלו מקצת מיהודי העיר לישראל ובמקביל חודשה הפעילות הקהילתית. בשלהי העשור הראשון של המאה ה-21 מנתה הקהילה היהודית בפלובדיב 500 נפשות, וב-2022 מנתה הקהילה 420 נפשות.
בשנת תשפ"ג נשלח על ידי חב"ד הרב מנחם מנדלזון לעיר, הוא פתח במקום בית חב"ד למטיילים ומרכז קהילתי.