יהודים בימי הביניים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ימי הביניים היא תקופה במהלך ההיסטוריה של אירופה, בין העת העתיקה לבין הרנסאנס ותחילתה של העת החדשה, והיהודים באירופה הושפעו רבות ממאורעות התקופה. למשל, במהלך תקופה זו עברה האוכלוסייה היהודית בהדרגה מהלבנט לאירופה, בעיקר מרכז אירופה, שנשלטה על ידי האימפריה הרומית הקדושה, ודרום אירופה שנשלטה על ידי הממלכות האיבריות.
לפי המסורת היהודית מוצא היהודים המודרניים מהשבטים יהודה, בנימין ולוי. כבר בגלות בבל, יהודים התגוררו במדינות רבות אחרות במזרח התיכון, ולאחר מכן יצרו קהילות ברחבי ארצות מזרח הים התיכון, שהיוו ביחד פזורה יהודית. יהודים היו ביוון כבר מהמאה הרביעית לפני הספירה בכיוס, אגינה, אטיקה ורודוס ובאיטליה כבר במאה ה-2 לפנה"ס.
לאחר המצור על ירושלים (70), מאות אלפי יהודים נלקחו כעבדים לרומא, והם היגרו מאוחר יותר לארצות אחרות באירופה. היהודים שהיגרו לחצי האי האיברי וצאצאיהם הם היהודים הספרדים, ואילו אלו שהיגרו לאזור הריין הגרמני ולצרפת הם היהודים האשכנזים. הידלדלות משמעותית במספרם במערב אירופה החלה להתרחש עם מסעי הצלב, שהביאו לפוגרומים רבים ולגירושים, באנגליה (1290), בצרפת (במאה ה-14) ובספרד (1492). עם תום ימי הביניים, תופעה זו חזרה על עצמה באיטליה ובארצות דוברות גרמנית במאה השש עשרה. כתוצאה מכך, יהודים רבים היגרו למזרח אירופה. במאה ה-17 החל תהליך הפוך, עם הגירה חזרה למרכז ומערב אירופה, בעקבות פוגרומים באוקראינה (1648–1649).