תעשיית הביגוד
תעשייה לייצור בגדים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תעשיית הביגוד או תעשיית ההלבשה, הידועה גם בשם תעשיית הביגוד המוכנה ללבישה (קונפקציה)[1] או תעשיית ביגוד הטקסטיל[2], (באנגלית: Textile Manufacturing או Textile Engineering) מתייחסת לייצור בקנה מידה גדול של מוצרי ביגוד, לרוב בייצור המוני, אך לפחות בסדרות גדולות. היסטורית, היא צמחה מחייטים וממתפרות קטנות שייצרו בגדי גברים, נשים וילדים שנעשו בשיטות מלאכת יד. בהשפעת המיכון ההדרגתי של התהליכים הטכנולוגיים שמשתמשים בהם וכתוצאה מדרישות השוק החדשות שהופיעו עם העיור צמחו מלאכות אלה לתעשייה עתירת ממדים[3].
תפיסת תעשיית ההלבשה כתעשייה, כוללת אפוא את התשלובות התעשייתיות ואת המפעלים הקטנים והגדולים שעוסקים בייצור המוני וסדרתי של ביגוד ומוצרי טקסטיל אחרים הדורשים הרכבה. כיום, ביחידות הייצור הללו מועסקים עובדים הנעים בין כמה עשרות עד לכמה אלפים או אפילו עשרות אלפים.
בנוסף, שרדו עד היום יזמים פרטיים המייצרים בגדים בהתאמה אישית ומתקנים בגדים וכן חייטים קטנים של איש אחד או שניים.
הסטטיסטיקה המסכמת מתייחסת בדרך כלל לתעשיית הטקסטיל ולתעשיית ההלבשה ביחד בשם "תעשיית הטקסטיל וההלבשה". הציבור הלא מומחה חושב על שני המגזרים כאחד וכאשר הוא שומע את המונח "תעשיית הטקסטיל" הוא מכליל בו גם את תעשיית הביגוד. למעשה, אלה הם שני ענפים נפרדים, אם כי קשורים זה לזה. תעשיית הטקסטיל, מלבד אספקת חומרים המתאימים לעיבוד (בדים, חלק מהאביזרים כמו חוטי תפירה, חומרי בטנה ועוד) לתעשיית ההלבשה, היא גם ספקית של תחומים רבים נוספים (למשל מייצרת טקסטיל טכני ובריאותי ורפואי שונים), ותעשיית ההלבשה משתמשת בחומרי טקסטיל במוצרי לבוש מוכנים (הלבשה תחתונה ומוצרי הלבשה עליונים, כובעים, כפפות מותאמות וכו'), וכן במוצרי טקסטיל אחרים המשמשים במשקי בית הדורשים גזירה ותפירה (מפות ומצעים, מגבות ובדים אחרים, וילונות, מפות, כיסויי רהיטים וכו').
זה מצדיק את הדיון הנפרד בשני המגזרים.