כלאי זרעים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
איסור כלאי זרעים הוא אחד מאיסורי הכלאים בהם התורה אסרה לערב שני מינים שכל אחד מהם בפני עצמו מותר בשימוש. משמעות המצווה היא איסור זריעת שני מיני זרעי מאכל בסמיכות זה לצד זה. באיסור זה נכללים כלאי אילן. בשונה מאיסור כלאי הכרם, בו נאסרים המינים המעורבים באכילה ובהנאה, באיסור כלאי זרעים אין המינים המעורבים נאסרים כלל, אף לא באכילה.
עובדות מהירות מקרא, משנה ...
איור הרמב"ם למשנה, מסכת כלאים, פרק ב', משנה ט' | |
מקרא | ויקרא, י"ט, י"ט |
---|---|
משנה | מסכת כלאיים, פרקים א'-ג' |
משנה תורה | הלכות כלאיים, פרקים א'-ד' |
שולחן ערוך | יורה דעה, סימן רצ"ה, סימן רצ"ז |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו רט"ו ספר החינוך, מצווה רמ"ה |
סגירה
המקור בתורה לאיסור זה הוא הפסוק בספר ויקרא : ”אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ”.