לואיס מונטי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לואיס פליפה מונטי (15 במאי 1901 – 9 בספטמבר 1983) היה כדורגלן איטלקי-ארגנטינאי ששיחק בשני משחקי גמר של המונדיאל בשתי נבחרות שונות. בגמר הראשון הוא הופיע במדי ארגנטינה במונדיאל 1930, ובו הוא הפסיד לאורוגוואי בתוצאה 2:4. בגמר השני הוא שיחק במדי איטליה כמתאזרח, וקבוצתו ניצחה את צ'כוסלובקיה בגמר מונדיאל 1934 בתוצאה 1:2.
עובדות מהירות מידע אישי, לידה ...
מידע אישי | ||||
---|---|---|---|---|
לידה |
15 במאי 1901 בואנוס איירס שבארגנטינה | |||
פטירה |
9 בספטמבר 1983 (בגיל 82) Escobar Partido, ארגנטינה | |||
גובה | 1.67 מטרים | |||
עמדה | מגן | |||
מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
סגירה
מונטי היה שחקן קשוח, והתאפיין בכישורים טכניים גבוהים שסייעו לו לתקל את יריביו על המגרש בחוזקה. הוא שיחק בתפקיד מגן מרכזי למחצה בשיטת מטודו, עמדה המקבילה לקשר מרכזי בכדורגל המודרני. בתפקיד זה הוא שימש את מרכז ההגנה של קבוצתו בזמן שהיא התגוננה, אך תיפקד כפליימייקר העיקרי כאשר קבוצתו התקיפה את שער היריב. מונטי זכה לכינוי דובלה אנצ'ו (ספרדית: רוחב כפול) בזכות יכולתו לנוע על המגרש במהירות רבה.