מגילת קהלת
ספר בתנ"ך / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מְגִלַּת קֹהֶלֶת היא ספר מספרי המקרא.
סוף ספר משלי ותחילת ספר קהלת, בספר תנ"ך מסוף המאה ה-13. בארכיון הספרייה הלאומית של פורטוגל | |
שפה | עברית |
---|---|
סוגה | ספרות החכמה |
מספר פרקים | 12 |
מספר פסוקים | 222 |
סדרת ספרים | כתובים |
הספר הקודם | איכה |
הספר הבא | מגילת אסתר |
יצירות נגזרות | קהלת רבה |
בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות.
בביבליה הנוצרית מכונה הספר Ἐκκλησιαστής בתרגום השבעים היווני או Ecclesiastes בתרגום הוולגטה הלטיני (תעתיק: אקלסיאסטס), והוא כלול בחלק "ספרות החוכמה" שבתנ"ך.
זהו אוסף של פתגמים, דברי חכמה, עצות מעשיות לחיים ואזהרות מדרך חיים לא נכונה. המחבר בוחן איזו דרך בחיים מספקת משמעות ונצחיות למעשי האדם, ושולל מספר דרכים בזו אחר זו, עד שהוא מגיע לבסוף למסקנתו כי יראת שמים היא הדרך הנכונה: ”סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם” (י"ב, י"ג), מסקנה שיש המחשיבים כסותרת במובן מסוים את יתר הרעיונות של קֹהלת, ולכן נחשבת אצל חוקרים אחדים כתוספת מאוחרת, שבזכותה נכלל הספר בין כתבי הקודש.
על פי הנאמר בתחילתו, חובר הספר על ידי "קהלת בן דוד" המזוהה עם שלמה המלך. המסורת[1] מייחסת לחזקיה וסיעתו (שחיו כ-300 שנה לאחר שלמה) את עריכת הספר. רוב חוקרי המקרא המודרניים סבורים כי המגילה נערכה, או לפחות נערכה שנית, מאוחר עוד יותר בתקופת שיבת ציון או בראשית התקופה ההלניסטית.[2]