מונאדה (לייבניץ)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המוֹנָאדָה (מיוונית μονάς, "מוֹנָא֫ס", יחידה) היא מושג שטבע הפילוסוף הגרמני גוטפריד וילהלם לייבניץ, כיחידה הראשונית בפילוסופיה שהציג. המונאדה אינה חומרית, אינה ניתנת לחלוקה, ואינה משפיעה על מונאדות אחרות או מושפעת מהן. דוגמה אחת למונאדה היא נפש האדם. לייבניץ השתמש במושג זה כדי להסביר את העולם, תוך כדי התמודדות עם קשיים מרכזיים שעלו בתאוריות פילוסופיות מאז דקארט.