נירוואנה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נִירְוַואנַה (מסנסקריט: निर्वाण) או נִיבָּאנָה (מפאלי: निब्बान) בפילוסופיה הבודהיסטית, מוֹקְשָׁה (מסנסקריט: मोक्ष) בפילוסופיה ההינדית, הסיקיסטית והג'יינית, הם מושגים המצביעים על מצב תודעתי מדיטטיבי, בו הנפש זוכה בשלוות אמת. מצב זה מתאפיין בדרגת מודעות ואיזון נפשי גבוהים עד מאוד, והוא מהווה שער להארה, הגואלת מכל צורות הסבל.
המשמעות המילולית של המונח בסנסקריט היא "כיבוי שלהבת הנר"; כיבוי מנגנוני ההשתוקקות והדחייה שמניעים את האדם, התנדפות תפישת העצמי הנפרד, והתמוססות האשליה שאושרו של האדם תלוי ביכולתו להשיג דברים מן העולם הסובב אותו. בניגוד לפירוש העממי הרווח בשיח המודרני בארצות המערב, מצב של נִירְוַואנַה אינו מצב של אופוריה או התעלות, אלא מצב של אין, המשקף איזון, יציבות ודממה. ניתן לזהות הבדלים ניכרים בין המשמעויות שניתנות למונח בשפות שונות, ועל כן קיימת מורכבות רבה בניסיון לתרגמו כראוי. תרגומים אפשריים נוספים הם "חידלון" או "הפסקה".
בספרות הבודהיסטית מתוארת הנירוואנה בשפת משלים ומליצות כמודעות טהורה ושלווה, בה המציאות נחווית באופן ישיר, ללא כל תיווך מצד הדעת החושבת.
על פי התפיסה הבודהיסטית המתוארת בדהרמה (משנתו של הבודהה), מקור הסבל האנושי (דוקהה) הוא ההשתוקקות (טנהא), הדחייה והבורות. שלושת הגורמים המרכזיים הללו מופיעים בפנים שונות בעשרת הכבלים מהם על האדם להתנתק כדי שיוכל להגיע לנירוואנה. הדרך המעשית להפסקת הסבל היא הדרך המתומנת הנאצלת (האמת הרביעית מבין ארבע האמיתות הנאצלות). הנירוואנה שבסופה מסמנת את התחנה האחרונה בגילגולי הנפש, בה האדם יכול למצוא מנוחה שלמה, ולהשתחרר ממעגל הגלגולים (סמסרה).