מירטאזאפין
תרופה לטיפול בחרדה, דכאון וקשיים בשינה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מירטאזאפין (מוכר גם בשמות המסחריים כמירו ורמרון) הוא תרופה לטיפול בדיכאון בעלת מנגנון פעולה ייחודי. מירטאזאפין חוסם את הספיגה החוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין (SNRI) במוח, שני מתווכים עצביים הקשורים למצב הרוח. כמו כן, נשמרת הפעילות נוגדת הדיכאון בקולטנים אחרים לסרוטונין, אשר אינם נחסמים.
נתונים כימיים | |
---|---|
מסה מולרית | 265.158 יחידת מסה אטומית מאוחדת |
בטיחות | |
קטגוריית סיכון בהריון | קטגוריית סיכון B3 (אוסטרליה), קטגוריית סיכון C |
מזהים | |
קוד ACT | N06AX11 |
מספר CAS | 85650-52-8 |
PubChem | 4205 |
ChemSpider | 4060 |
למירטאזאפין יש השפעה נוגדת חרדה, אשר יכולה להיות בעלת תועלת בקרב הסובלים מדיכאון המשולב עם הפרעת חרדה. בנוסף, מירטאזאפין משפרת את דפוסי השינה בקרב אנשים הסובלים מדיכאון.
התרופה סונתזה לראשונה בחברת התרופות האמריקאית אורגנון (Organon) ופורסמה ב-1989. היא אושרה לשימוש לראשונה לטיפול בבעיות דיכאון חמורות בהולנד ב-1994 והוכנסה לשימוש בארצות הברית ב-1996 תחת שם המותג רמרון.[1][2] בדצמבר 2002 אישר בית המשפט האמריקאי לטבע תעשיות פרמצבטיות ולמיילן לשווק את התרופה באופן גנרי.[3][4]
מירטאזאפין הוא אנטגוניסט לקולטני 5-HT2a ו-5-HT3.
כמו שאר התרופות נוגדות הדיכאון והחרדה, מירטאזאפין עלול להעלות את הסיכון להתנהגות ומחשבות אובדניות במטופלים בו, עד גיל 25.[5]