מלגשית
שפה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מלגשית (Malagasy; בצרפתית: Malgache) היא השפה הרשמית של מדגסקר, ומדוברת גם על ידי מיעוט בקומורו, ראוניון ומאיוט. סך כל הדוברים בה הוא כ-17 מיליון. המלגשית שייכת למשפחת השפות האוסטרונזיות, ומבחינה גאוגרפית היא השפה המערבית ביותר במשפחה זו ובשפות המלאיו-פולינזיות, המהוות את רובן של השפות האוסטרונזיות.
מדינות | מדגסקר, מאיוט |
---|---|
אזורים | מלגשים |
דוברים | בערך 20 מיליון |
שפת אם | בערך 20 מיליון |
כתב | אלפבית לטיני |
משפחה |
|
לאום | מדגסקר |
מוסד | האקדמיה המלגשית |
קוד שפה | mg |
קוד ISO 639-1 | mg |
קוד ISO 639-2 | mlg |
קוד ISO 639-3 | mlg |
ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
השפה הספרותית נגזרת בעיקר מהניב של תת-הקבוצה האתנית המלגשית מרינה.
לפי מקורותיה, משתייכת השפה המלגשית לקבוצת ה"באריטו המזרחי" שבענף השפות הקרוי "באריטו הגדול". ענף שפות אלו מדובר בקלימנטן, החלק האינדונזי של האי בורנאו, באזור הנקרא כעת בנג'רמסין והכולל את השפות מא'אניאן, (הנחשבת הכי קרובה למלגשית) סמיהים, דוסון דייה, והמדובר גם על ידי "נוודי הים" באג'או. באזור הנזכר השפה השלטת היא המלזית, השייכת לענף אחר של השפות המלזו-פולינזיות. המרחק הגאוגרפי בין דוברי המלגשית ובין דוברי שאר השפות המקרובות אליה באינדונזיה הוא כ-7,000 ק"מ. המלגשים הגיעו מאיי דרום-מזרח אסיה לאי מדגסקר, בדרך הים, לפי השערות שונות, בסביבות 450 או 700 לספירה.
השפה המלגשית מדוברת גם באי מאיוט בכ-20 כפרים, ושמה שם "קיבושי" או "בושי" (בפי רוב תושבי מאיוט - "שיבושי").
השפה המלגשית כוללת מעל 20 גרסאות מקומיות, הקרויות בדרך כלל "ניבים". מבחינה לקסיקלית, מעל 90% מאוצר המילים המסורתי של השפה המלגשית מקורו הוא אוסטרונזי. השאר - ממקור באנטו, סוואהילי-ערבי וסנסקריטי. השפה שאלה גם מילים חדשות מצרפתית ומאנגלית. בדרך-כלל המילים השאולות משפות אלה הן בשימוש בעיקר בתחומי פעילות מסוימות. למשל, המילים ממוצא באנטו משמשות בעיקר את תחום גידול הבקר (מילים כמו Omby, Ondry, Akoho). מילים ממוצא סוואהילי משמשות יותר בתחום המסחר, לוח השנה והגדת העתידות. (Alahady, Adaoro, Sikidy). המילים השאולות העתיקות ביותר הן אלה מהסנסקריט (למשל, Tsara, Soa, Sahaza, Sandry, Sisa, Hetsy), שעברו למלגשית עקב שכנות בעבר, במהלך האלף הראשון לספירה, עם ימאים מלזים שהשתמשו בהן. דוברי המלזית היו בין הראשונים בדרום-מזרח אסיה שהושפעו על ידי תרבויות הודיות.
הכתב המודרני של השפה המלגשית באלפבית הלטיני נקבע בשנת 1823 בצו מלכותי בעקבות הסכמה בין המלך ראדאמה הראשון ובין מיסיונרים בריטים שהביאו לארץ את הדפוס. אומץ העיקרון של סימונם של העיצורים כמו באנגלית וזה של התנועות כמו בשפות הלטיניות. קודם לכן כמה ממלומדי הממלכה השתמשו כבר בגרסה של האלפבית הערבי "סוראבה", "הכתב האצילי", שהתפתח בדרום-מזרח האי.
אף על פי שמקור השפה המלגשית הוא בשטחי אינדונזיה, אין להסיק מכך באופן אוטומטי שנכתבה אי פעם בכתב המלזי העתיק שהשתמש באלפבית ממקור הודי.
לשפה המלגשית אוצר מילים עשיר מאוד (כמה ממילוניה כוללים מעל 60,000 מילים). הדבר מאפשר לה ביטוי מדויק של מושגים מופשטים, שירה ודימויים. הבעיה העיקרית של השפה היא מאגר מצומצם מדי להבעת מושגים מתחום המדע והטכניקה.