מלחמת הודו–פקיסטן הראשונה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מלחמת הודו–פקיסטן הראשונה או מלחמת קשמיר הראשונה הייתה מלחמה בין הודו לבין פקיסטן על חבל קשמיר. הייתה זו המלחמה הראשונה בין שתי המדינות הצעירות הודו ופקיסטן. פקיסטן שהוקמה מספר שבועות לפני כן, שלחה כוחות מיליציה מוזיריסטן כדי לשמור על קשמיר. המלחמה, שלא הגיעה להכרעה חד משמעית, עודנה משפיעה על היחסים הגאו-פוליטיים בין המדינות.
חיילים הודים במהלך המלחמה | |||||
תאריכי הסכסוך | 22 באוקטובר 1947 – 5 בינואר 1949 (שנה ו־10 שבועות) | ||||
---|---|---|---|---|---|
מלחמה אחרי | מלחמת הודו–פקיסטן השנייה | ||||
מקום | ג'אמו וקשמיר, קשמיר | ||||
קואורדינטות | 34°30′N 76°00′E | ||||
תוצאה |
הפסקת אש
| ||||
| |||||
המהרג'ה ניצב בפני התקוממות של נתיניו המוסלמים באזור פונץ' ואיבד את השליטה על המחזות המערביים של ממלכתו. ב-22 באוקטובר 1947 כוחות מילציה פשטוניים פקיסטניים חצו את גבול המדינה. כוחות המיליציה וכוחות לא מוסדרים של פקיסטן פנו כדי לתפוס את סרינגאר, אך עם הגיעם לברמולה, הם בזזו את המקום והתעכבו. המהרג'ה הארי סינג פנה בבקשת עזרה להודו, והוא זכה לתמיכה בכפוף להסכמתו להסתפחות להודו.
בתחילה השתתפו בלחימה כוחות רגליים של ג'אמו וקשמיר וכוחות מיליציה מהשבטים המנוהלים באופן פדרלי (FATA) מפקיסטן. בעקבות הצטרפות המדינה להודו ב-26 באוקטובר 1947, הובאו מהאוויר כוחות הודיים לסרינגאר, בירת המדינה. הקצינים הבריטים שפיקדו על צבא פקיסטן סירבו בתחילה לכניסת כוחות פקיסטניים לסכסוך, בשל הצטרפותה של המדינה להודו. ב-1948 הם לא עמדו עוד בהתנגדותם, וכוחות פקיסטניים הצטרפו למלחמה. החזית התגבשה בהדרגה לאורך מה שנודע כקו השליטה. הפסקת אש רשמית הוכרזה ב-23:59 בליל 31 בדצמבר 1948. תוצאות המלחמה לא היו חד משמעיות, כשבסיומה הודו החזיקה בשני שלישים מקשמיר ובפרט על עמק קשמיר, ג'אמו ולדאק ופקיסטן מחזיקה בכשליש (אזאד קשמיר וגילגיט-בלטיסטן).