מסכת ביצה
מסכת במשנה ובתלמודים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מַסֶּכֶת בֵּיצָה היא המסכת השביעית בסדר מועד, והיא נקראת על שם המילה הראשונה שבה: "ביצה שנולדה ביום טוב". במפרשים הקדמונים נקראת גם "מסכת יום טוב", זאת מכיוון שהמסכת עוסקת בהלכות המיוחדות ליום טוב.
מטבע הדברים המסכת עוסקת גם ביחסי שבת ויום טוב באופני חיבור והתנגשות ביניהם, ביצה שנגמרה במעי התרנגולת ביום טוב ונולדה בשבת ולהיפך, דין עירוב תבשילין, ואופי התפילה כשיום טוב חל בשבת.
מכיוון שהכלל הוא "אין בין שבת ליום טוב אלא אוכל נפש בלבד" (משנה מגילה, א, ה) - כלומר רק מלאכות הנצרכות לאכילה הותרו ביום טוב, משמשת מסכת זו כהרחבה להלכות שבת, וחלק מהסוגיות במסכת זו מרחיבים נושאים מסוימים ממסכת שבת בפרט בהלכות מוקצה שנאמרה בהם גם חומרה מיוחדת ביום טוב.
במסכת נידונות בדרך אגב גם הלכות ביטול, תערובות, והלכות סמיכה.
בתלמוד הירושלמי על מסכת זו, נידונות הגדרות שונות בהלכות שבת שאינן מופיעות בתלמוד הבבלי. בדפוס וילנא של התלמוד הבבלי יש במסכת 39 דפים ועמוד אחד (חצי דף).