מצב שימור
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מצב שימור של מין הוא מדד לסיכויי השרידות של אותו מין, בהווה ובעתיד. כאשר מתגבשת הערכת מצב השימור, נלקחים בחשבון גורמים רבים, כגון מספר הפרטים של בעל החיים, המגמה בה נמצאת האוכלוסייה של בעל החיים (עלייה או ירידה במספר הפרטים), שיעור ההזדווגויות המוצלחות, איומים ידועים וכדומה.
המערכת העולמית הידועה ביותר לרישום ולדירוג מצב השימור של מינים היא הרשימה האדומה של IUCN. מערכת זו מחלקת את המינים בסיכון לשלוש קטגוריות: מינים פגיעים (VU), מינים בסכנת הכחדה (EN), ומינים בסכנת הכחדה חמורה (CR). בנוסף, המערכת מתעדת את ההכחדות שאירעו מאז שנת 1500 לספירה, וכן קטגוריה של מינים שנכחדו בטבע. גם המינים שנמצאים בסיכון נמוך או שלא נמצאים כלל בסיכון מחולקים לקטגוריות.
לצד הרשימה האדומה, קיימת אמנת CITES (סייטס), שמטרתה להבטיח כי סחר בין-לאומי במינים של חיות פרא וצמחי בר לא יפגע בהישרדותם. באירופה, האיחוד האירופי התקין תקנות שמטרתן ליישם את אמנת סייטס בתוך תחומי האיחוד, וכן לנקוט אמצעים נוספים על מנת לשמר את חיות הבר. בנוסף, מספר מדינות הקימו גופים לדירוג מצב השימור של בעלי החיים שבשטחם בתחום המדינה, כלומר אין הם בהכרח לוקחים בחשבון את מצבו של בעל החיים הנבדק במדינות אחרות. דוגמה למערכת כזו היא ארגון ה-COSEWIC שבקנדה, שהוא למעשה ועדה של מומחים אשר מעריכים ומציינים את בעלי החיים הנתונים בסכנת היעלמות מקנדה.