מרוות איג
מין של צמח / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מַרְוַת אֵיג (שם מדעי: Salvia eigii) היא צמח עשבוני רב-שנתי אנדמי לישראל ובסכנת הכחדה בסוג מרווה ממשפחת השפתניים. למין זה מתפתחת שושנת עלים בגובה 30 ס"מ וקוטר 60 ס"מ, וממנה יוצאים גבעולים גבוהים (בגובה מטר לערך) עם פריחה ורודה בין החודשים מרץ ליוני. הפרחים דו-שפתניים מחוספסים וזיפניים, הגביע מסתיים בשיניים חדות או קוצניות ולוע פתוח בעת הבשלת הזרעים. השפה העליונה של הכותרת ורודה כהה ובעלת שלוש שיניים והשפה התחתונה ורודה בהירה ושמוטה עם שתי אונות מעליה. בפרח פסים באדום כהה לאורך הלוע.
מרוות איג | |
---|---|
מרוות איג | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | צומח |
מערכה: | בעלי פרחים |
מחלקה: | דו-פסיגיים |
סדרה: | צינוראים |
משפחה: | שפתניים |
סוג: | מרווה |
מין: | מרוות איג |
שם מדעי | |
Salvia eigii זהרי, 1931 |
מרוות איג דומה מאוד למין מרוות ירושלים והיא מובחנת ממנה במקום גידולה ובמספר סימנים. מרוות איג גדלה בעיקר בקרקעות חרסיתיות עמוקות ומעובדות בחבל הים-תיכוני ואלו מרוות ירושלים גדלה בקרקעות סלעיות בבתות ובחורשים בכל החבל הים-תיכוני, אבל לא בקרקעות עמוקות. מרווה ירושלים מכוסה בשערות בלוטיות וחלקיה העליונים דבקים, לא כך במרוות איג. במרוות ירושלים הכותרת אדום עמוק או ארגמן ואלו במרוות איג הכותרת ורודה או לילך.
מרוות איג אותרה והוגדרה על יד הבוטנאי מיכאל זוהרי וקרויה על שם הבוטנאי אלכסנדר איג ממניחי היסודות למדע הבוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים. היא אינה צמח מוגן לפי החוק הישראלי וניתנת לריבוי בגינות. קל לגדלה מזרעים.