דחפור די-9 בשירות צה"ל
דחפור צבאי משוריין מדגם קטרפילר די-9, בשירות צה"ל (צבא ההגנה לישראל) / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דחפור משוריין די-9, המכונה בצה"ל "דוּבִּי" וידוע בעולם בשם IDF Caterpillar D9 (גם בשפה העברית "D9" נהגה "דִי־נַיין"), הוא אחד מכלי הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי) המשוריינים שבשירות חיל ההנדסה הקרבית של צה"ל. כלי זה הוא גרסה צבאית ממוגנת של דחפור זחלי כבד מדגם קטרפילר די-9.
מידע כללי | |
---|---|
סוג | דחפור משוריין |
מדינה מפתחת |
ארצות הברית ארצות הברית (דחפור אזרחי) ישראל ישראל (מיגון והסבה צבאית) |
מדינה מייצרת |
ארצות הברית ארצות הברית (דחפור אזרחי) ישראל ישראל (מיגון והסבה צבאית) |
יצרן | קטרפילר, צבא הגנה לישראל |
משתמשים עיקריים | |
משתמשים משניים | |
מחיר | כמיליון דולר[1] |
שנת ייצור | אזרחי: מ־1954, ממוגן: מ־1986 |
מערכה מרכזית | מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה, האינתיפאדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה, מבצע צוק איתן, מבצע בית וגן, מלחמת חרבות ברזל |
מידע טכני | |
אורך | 8.7 מטרים (29 רגל) |
רוחב | 4.5 מטרים (15 רגל) |
גובה | 4.1 מטרים (13 רגל) |
משקל | 56 טונות (123,000 ליברות) |
מהירות | 9 קמ"ש (קדמי), 11 קמ"ש (אחורי) |
מנוע | |
שריון | שריון על תא המפעיל, המערכות המכניות וגחון הכלי; חלונות מזכוכית משוריינת, מיגון כלוב לתא המפעיל וזחלים משוריינים |
צוות | 2 (מפעיל ומפקד) |
מערכות נשק | |
חימוש עיקרי | כף דחפור (להב/סכין) ומעקר (קרס אחורי) |
חימוש משני | מקלע מאג, חרך ירי ומדוכות עשן |
חיל ההנדסה הישראלי מפעיל דחפורים כבדים החל ממלחמת העצמאות. ב־1954 בנתה חברת קטרפילר לראשונה את ה־D9 ועד מהרה הוא מצא את דרכו אל ההנדסה האזרחית בישראל ומשם לשורות צה"ל. כיום צה"ל מחזיק דחפורי D9 רבים במספר דגמים – L (עם 460 כ"ס), N (עם כ־400 כ"ס), R (עם 405 כ"ס) ו־T (עם 410 כ"ס). הצבא מתקין עליהם חליפת מיגון, שריון לכלי רכב, מערכת כיבוי אש ומערכות קשר, וניתן להתקין עליהם גם מקלע (מאג חש"ן 7.62x51 מ"מ נאט"ו) ומדוכות עשן (תוצרת תע"ש) בעת הצורך. דחפור D9R ממוגן שוקל כ־56 טונות. יש כוונה לצרף למיגון גם מערכת הגנה אקטיבית "חץ דורבן".[2]
הדחפורים מופעלים על ידי יחידות הצמ"ה של חיל ההנדסה הקרבית, על ידי לוחמים שעברו קורס צמ"ה ייעודי בבית הספר להנדסה צבאית, ופעילים במגוון תחומים ומשימות, בעתות שגרה ובעתות מלחמה. צוות הדחפור מורכב משני לוחמים: מפעיל ומפקד. המפעיל נוהג בדחפור ומפעיל את הכלים, ואילו המפקד משמש כאחראי קשר ותצפית וכמקלען בעת הצורך.
ייעודיהם של דחפורי חיל ההנדסה במלחמה כוללת הם:
- פריצה הנדסית – פריצת צירים, הרס סוללות, כיסוי תעלות, סלילת דרכים, ניקוי זירות מטענים[3] ופינוי מוקשים.
- הבטחת ניידות של הכוחות גם באמצעות חילוץ כלי רכב ורכב קרבי משוריין תקועים או פגועים. על פי תורת חילוץ הרק"ם בצה"ל, לחוליית המחלצים של חיל החימוש מצטרף דחפור המאבטח את הכוחות על ידי בניית חומת מפגע סביבם, ובמקרה הצורך הופך, דוחף או גורר טנקים וכלי רכב.[4][5][6] ב־2008 הוסבו מספר דחפורי D9L לדחפורי חילוץ במטרה שיתגברו או יחליפו את טנק החילוץ M-88 המיושן. על הדחפורים הותקנו התקני חיבור וכננת חילוץ שמאפשרים חיבור לרכב קרבי משוריין וגרירה של הכלי הפגוע.[7][8][9][10]
- בניית עמדות מגנן, עמדות ירי וסוללות עפר לטנקים של חיל השריון כנגד ירי נ"ט.
- חישוף צבאי, כגון גילוח צמחייה שיכולה להסתיר מטעני צד ומארבים של כוחות אויב.
- הריסת תשתיות אויב (לאחר שהשתלטו עליהם) ובהן מבנים, מוצבים, ביצורים, דרכי גישה ועוד.
- לוחמה בשטח בנוי, כולל פתיחת צירים ממולכדים, פריצת מכשולים והריסת מבנים תחת אש.
בעימות נמוך עצימות, בלחימה בשטח בנוי ובלוחמה בטרור הדחפורים הממוגנים גם הורסים מבנים ובתים ממולכדים שבהם מתבצרים מחבלים חמושים היורים על הכוחות, כגון בנוהל סיר לחץ.[11][12] השריון של ה־D9 מקנה לו עמידות בפני יריות ומטעני חבלה, ולכן הוא מועדף על פני כלי צמ"ה אחרים (כמו מחפר ויעה אופני) כאשר ישנה סכנה של ירי ומטענים מהמבנה.
בעת שגרה משמשים הדחפורים לפעילות ביטחון שוטף, חישוף צבאי, עבודות עפר, בניית מגננים וחומות מפגע, סיוע בעבודות בנייה וביצור, הכשרת צירים, כיבוי אש,[13][14] חילוץ כלי רכב ופעילות הנדסית לצד כלי צמ"ה אחרים. הדחפורים הכבדים גם משמשים לפינוי שדות מוקשים ישנים בגבולות שלום. דחפורי D9 משמשים גם את יחידות סילוק הפצצות (ס"פ) של חיל ההנדסה הקרבית, כולל את פלגות הס"פ של יהל"ם, המצוידות גם בדחפורי D9T המופעלים בשלט רחוק.
החשיבות של ה־D9 גדלה במהלך מבצע שלום הגליל ובמהלך הלחימה ברצועת הביטחון בדרום לבנון בשנים 1982–2000, אז מצאו את עצמם מפעילי הדחפורים בחזית לעיתים קרובות במשימות של פריצת צירים וטיפול במטעני חבלה ומוקשי נ"ט, דבר שהוביל למיגון הדחפורים. זינוק נוסף בפופולריות של ה־D9 וההכרה בחשיבותו הצבאית אירעו במהלך האינתיפאדה השנייה (2000–2005) בה שימש ה־D9 – בנוסף לפריצת צירים, ניקוי זירות מטענים וחילוץ כלי רכב – גם ללוחמה פעילה בטרור על ידי הריסת מבנים תחת אש והכרעת המחבלים המתבצרים בהם. מאז הפך ה־D9 לאחד הכלים המרכזיים בפעילות הצבאית ללוחמה בטרור.
עיקר שימושו של ה־D9 כיום הוא בעימות עם גורמי טרור פלסטיני, בעבודות עפר והנדסה שגרתיות, בחילוץ טנקים ורכב קרבי משוריין, ובפעילות ביטחון שוטף בגבולות ישראל. בשל מיגונו הכבד הוא הכלי ההנדסי המועדף לפעילות הנדסה בגבולות מסוכנים כגון ציר הוברס (ציר הביטחון של גדר המערכת סביב רצועת עזה) וגבול הצפון עם דגש על גזרת הר דב.[15]
בעקבות ההצלחה הרבה של צה"ל בשימוש בדחפורי D9 משוריינים, רכשו הכוחות המזוינים של ארצות הברית דחפורי קטרפילר די־9 עם ערכת המיגון שפותחה בישראל, ואלה שירתו במלחמת עיראק וזכו לביקורות חיוביות מהחיילים. חברת קטרפילר מציעה גם גרסה ממוגנת של דחפור הקטרפילר די־7 הקטן יותר, שנועדה לצרכים צבאיים ופינוי מוקשים. בעימותים הפנימיים בסוריה ולבנון נעשה שימוש בדחפורים בעלי מיגון מאולתר, בהשראת השימוש של ישראל בדחפורים. עם זאת, ארגוני שמאל רדיקלי מתחו ביקורת על צה"ל וחברת קטרפילר בשל השימוש של צה"ל בדחפורים להריסת בתים בסכסוך הישראלי־פלסטיני ובניית גדר ההפרדה ביהודה ושומרון.