פסולת רדיואקטיבית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פסולת רדיואקטיבית או פסולת גרעינית היא פסולת הנוצרת בתהליכים רדיואקטיבים כגון ביקוע גרעיני. פסולת גרעינית נוצרת גם בתהליכים שאינם קשורים ישירות לאנרגיה גרעינית. למעשה, פסולת רדיואקטיבית היא כל חומר רדיואקטיבי שלא נעשה בו שימוש.
חומרים רדיואקטיביים דועכים עם הזמן. דעיכה רדיואקטיבית זו גורמת לחומרים רדיואקטיביים לאבד את פעילותם הרדיואקטיבית ולהתפרק לתוצרים שניתן לטפל בהם בדרכים מסורתיות. זמן מחצית החיים של חומרים רדיואקטיביים המשמשים ברפואה גרעינית עומד במקרים רבים על ימים, ולכן ניתן לטפל בחומרים בקלות יחסית, על ידי המתנה לדעיכתם במכלים מתאימים. עם זאת, קיימים חומרים שזמן מחצית החיים שלהם הוא אלפי שנים ולכן יש צורך לטפל בפסולת זו באופן אחר.
שיטה מקובלת לסילוק פסולת רדיואקטיבית היא הטמנה: מטמינים פסולת עם רמה נמוכה של רדיואקטיביות קרוב לפני השטח, ופסולת שרמת הרדיואקטיביות שלה גבוהה, עמוק מתחת לפני השטח. כל אתרי ההטמנה אמורים למנוע דליפות וחילחול של הפסולת אל מאגרי מי תהום. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אחראית, בין היתר, על קביעת תקנות וחוקים לטיפול בפסולת גרעינית.[1] התחום העוסק ביצירת סמלים וסימנים שמטרתם למנוע מבני אדם לחדור לאתרי הטמנת פסולת רדיואקטיבית בעתיד הרחוק נקרא סמיוטיקה גרעינית.
פצצה מלוכלכת היא פצצה בתוספת פסולת גרעינית, שתפקידה להגביר את הנזק שיוצרת הפצצה.