סעד הצהרתי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סעד הצהרתי (אנגלית: Declaratory relief) הוא סוג של סעד אשר בית משפט יכול להעניק. במתן סעד הצהרתי, בית המשפט נותן הצהרה אודות הזכויות והחובות של הצדדים בתיק. בית המשפט לא מעניק צו "עשה" או "אל תעשה" כמו במקרים של סעד מוניטרי וסעד מניעתי. עם זאת, אותה הצהרה אודות הזכויות והחובות היא כובלת, ואסור לצדדים לנהוג בניגוד לה, בדיוק כבכל סוג אחר של החלטת בית משפט.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
סעד הצהרתי ניתן פעמים רבות בתחום דיני החוזים, דיני הפטנטים והמשפט המנהלי.
פסק דין הצהרתי הוא פסק דין חפצי ומקורו בדיני היושר, פסק דין הצהרתי הוא הכרזה של בית המשפט. הסעד ההצהרתי הוא צעד מקדים לקראת כל הצווים האחרים. בית המשפט מסתפק לעיתים בפסק דין הצהרתי כדי לחסוך בכספי ציבור משום שסעד הצהרתי זול משמעותית מסעד אופרטיבי. בנוסף, המסר שנשלח לצד המפר ברור מאוד. סעד הצהרתי הוא צעד קודם לסעד האכיפה. בית המשפט יזכה תובע בפסק דין הצהרתי בהתקיים שני התנאים המצטברים הבאים:
- כאשר הוכיח כי קנויה לו זכות או כי נתקיים "מצב" שעליו מבקש הוא להצהיר.
- כאשר הוכיח כי מן הראוי לשריין את אותה הזכות.
שני תנאים מצטברים אלה נקבעו בפסק דין ה"פ 810/08 רנה חג'ג' נגד חטיב של בית משפט השלום. כלומר, פסק דין הצהרתי נועד להצהיר על קיומה של זכות מסוימת או על מצב מסוים והמטרה היא ליצור מעשה בית דין כלפי כולי עלמא. לדוגמה: כאשר אדם מבקש מבית המשפט להצהיר כי רכוש מסוים הוא רכושו ולא שייך לאדם אחר, זאת אומרת שאותו אדם שביקש להגן על רכושו יהיה מוגן מפני נושי האדם האחר המבקש לעקל את הרכוש. דוגמה נוספת: יש הסכם בין 2 צדדים ולהם מחלוקת בדבר פירוש החוזה, הם יוכלו לגשת לבית המשפט שייתן פסק דין הצהרתי לגבי האופן בו יש לפרש את החוזה שכרתו בניהם. דוגמה נוספת: ראובן רכש משמעון רכב, בסמוך לרכישת הרכב הוטל עיקול זכויות ברכב בגין חובו של שמעון. ראובן יכול לפנות לבית המשפט שייתן פסק דין הצהרתי לפיו הזכויות ברכב הן שלו על פי הסכם רכישה והעיקול בטל. אולם יש לזכור כי אין הדבר מקנה סעד אופרטיבי כלשהו. יש לציין כי שיקול הדעת במתן פסק הדין נתונה לבית המשפט שאינו חייב לתת את הסעד, בעוד שבתביעה לסעד אופרטיבי בית המשפט יהיה חייב לתת את הסעד אם הדבר הוכח בראיות על ידי התובע.
הסעד ההצהרתי איננו סעד שיגרתי והוא נחשב לסעד מיוחד. על כן, קבעה הפסיקה לגביו, כי תביעה לסעד הצהרתי אינה נזקקת לעילת תביעה, במובנה המקובל. זאת אומרת שפסק דין הצהרתי ניתן לתובע כדי לשמור על זכות מפני כפירה והכחשה בעתיד. יחד עם זאת, פסק דין הצהרתי לא ניתן לאכיפה. אולם, קיימים מקרים בהם הצד הנתבע לא יתכחש לפסק הדין ההצהרתי ויספק לתובע את דרישותיו. לבית המשפט הסמכות לפסוק פסק דין הצהרתי מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד- 1984, כמו כן מכוח סעיף 14 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.