פרויקט מנהטן
שם הצופן שנתנו האמריקנים לפרויקט פיתוח הנשק הגרעיני בתקופת מלחמת העולם השנייה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פרויקט מנהטן (באנגלית: Manhattan Project) היה שם הצופן של מיזם מחקר ופיתוח שהתבצע במהלך מלחמת העולם השנייה ואשר הביא לייצור פצצות האטום הראשונות. הוא בוצע רובו ככולו בידי ארצות הברית, ונתמך גם על ידי בריטניה וקנדה. בשנים 1942–1946 ניהל את הפרויקט כולו מייג'ור גנרל לסלי גרובס מחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית. פיזיקאי הגרעין רוברט אופנהיימר ניהל את מעבדות לוס אלמוס שבניו מקסיקו, שבהן התבצע עיקר הפיתוח המדעי והתכנון של הפצצות עצמן. תחילתו של הפרויקט הייתה במשאבים מצומצמים בשנת 1939, אך הוא גדל בהדרגה עד שכלל מעל 130,000 עובדים, התבצע בכ-30 אתרים, ועלה כ-2 מיליארד דולר (שווה-ערך לכ-23 מיליארד דולר של 2019).
שני סוגים של מנגנוני פצצות אטומיות פותחו במקביל במהלך המלחמה: הסוג הראשון היה פצצת מנגנון ירי, והסוג השני היה פצצת מנגנון קריסה. מרבית הפיתוח של תהליכי העשרת האורניום נעשו באתר הגרעיני שהוקם באוק רידג' שבטנסי, שבו יוצרה בסופו של דבר פצצת האורניום "ילד קטן", שהוטלה על הירושימה. במקביל פותחה ויוצרה פצצת פלוטוניום, שתכנונה ופיתוחה התבצעו במעבדות לוס אלמוס, ועיקר כורי הייצור שלה הוקמו באתר הנפורד שבמדינת וושינגטון. בכורים אלו הוקרן האורניום וחלקו הפך לפלוטוניום, שהופרד באמצעים כימיים מהאורניום. לבסוף יוצרו שתי פצצות פלוטוניום, הראשונה פוצצה בניסוי טריניטי, והשנייה, "איש שמן", הוטלה על נגסאקי.
במהלך הפרויקט נעשה מאמץ מודיעיני רחב היקף לאיסוף אינפורמציה על פרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית. במשימת אלסוס נשלחו עובדים מפרויקט מנהטן לאירופה, לעיתים אל מעבר לקווי האויב הנאצי, ואספו מסמכים וחומר גרעיני שייצרה גרמניה, ואף עצרו מדעני אטום גרמניים.
בשיאו של הפרויקט התבצעו הפיתוח והייצור בעשרות אתרים, בעיקר בארצות הברית אך גם בבריטניה ובקנדה, והשתתפו בו גדולי המדענים באותה עת, ובהם הפיזיקאים ארנסט לורנס, ארתור קומפטון, נילס בוהר, אנריקו פרמי, אדוארד טלר, ריצ'רד פיינמן, יוג'ין ויגנר, ג'יימס צ'דוויק והנס בתה; המתמטיקאים ג'ון פון נוימן וסטניסלב אולם; והכימאים גלן סיבורג והרולד יורי.
הפצצה הגרעינית הראשונה פוצצה בניסוי טריניטי, שבוצע בניו מקסיקו שבארצות הברית ב-16 ביולי 1945. שתי הפצצות, "ילד קטן" ו"איש שמן", התוצרים העיקריים של הפרויקט, הוטלו על יפן כחודש אחר-כך, באוגוסט 1945, והחריבו את שתי הערים היפניות הירושימה ונגסאקי. נהרגו מהן על-פי ההערכות כ-340 אלף איש, רובם אזרחים. בעת פיצוצן נהרגו מיד מההדף החזק שלהן, מחומן העצום, ומעוצמת הקרינה הרדיואקטיבית הקטלנית שלהן כ-120,000 אנשים, והשאר, כ-220,000 אנשים נוספים, מתו בתוך כחמש שנים מההתקפה מההשפעות הקטלניות ארוכות הטווח שגרמו פצצות האטום לנפגעים, שכוללות בין השאר התפתחות מהירה של מחלת הסרטן והרעלת קרינה.