קרב צ'לדיראן
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קרב צ'לדיראן (בפרסית: جنگ چالدران; בטורקית: Çaldıran Savaşı) התרחש ב-23 באוגוסט 1514 בין האימפריה העות'מאנית ובין האימפריה הספווית. הקרב הסתיים בניצחון מוחץ של העות'מאנים, אשר השתלטו על מזרח אנטוליה, צפון עיראק וצפון מערב איראן, על חשבונה של האימפריה הפרסית. לקרב נודעה חשיבות היסטורית גדולה מאוד שכן נקבע בו הגבול בין שתי אימפריות דומיננטיות במזרח התיכון, במידה רבה עד לימינו. בנוסף לגבול הגאו-פוליטי, קרב זה גם קבע את תחום ההשפעה של שני הגושים הדתיים המרכזיים באסלאם, הסוני והשיעי.[1]
ציור של קרב צ'לדיראן מהמאה ה-16 | |||||||||||||
תאריך | 23 באוגוסט 1514 | ||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | צ'לדיראן | ||||||||||||
קואורדינטות | 39°05′20″N 44°19′37″E | ||||||||||||
תוצאה | ניצחון עות'מאני | ||||||||||||
| |||||||||||||
(למפת איראן מוגדלת) | |||||||||||||
בקרב צ'לדיראן לחמו העות'מאנים תחת פיקודו של הסולטאן סלים הראשון ונהנו מעליונות מספרית ולוגיסטית. הכוחות העות'מאנים מנו 60,000–200,000 חיילים, ביניהם יניצ'רים שברשותם היה נשק חם (רובים ותותחים), בעוד הצבא הספווי תחת פיקודו של שאה אסמאעיל ספווי הראשון מנה 40,000–80,000 חיילים[2] שצוידו בנשק פרימיטיבי יחסית. עם שוך הקרבות, שאה אסמאעיל, שנפצע בקרב וכמעט נלקח בשבי העות'מאני,[3] נסוג משדה הקרב בחזרה לארמונו. ומאותו ואילך, הוא למעשה פרש מניהולה של האימפריה בראשה עמד.[4]
לאחר הקרב החלה תקופה בת 41 שנים בה נערכו קרבות הרסניים בין שתי האימפריות. תקופה זו הסתיימה רק בשנת 1555 כאשר נחתמה אמנת אמסיה (אנ'). בקרבות אלה הפסידו הספווים לעיתים שטחים רבים שבהם אוכלוסייה שיעית גדולה כגון לוריסטאן וכרמאנשאה, אך כבשו אותם מחדש מאוחר יותר. כמו כן, בתקופה זו ערים פרסיות חשובות, כגון תבריז, היו לעיתים קרובות מטרה לפשיטות עות'מאניות הרסניות. יוצא מן הכלל היה מחוז אזרבייג'ן, אשר נכבש בסופו של דבר בחזרה על ידי הפרסים, אך מאוחר יותר, במאה ה-19, עבר לשליטת האימפריה הרוסית.[1]