תחבורה ציבורית בסנקט פטרבורג
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סנקט פטרבורג היא מרכז התחבורה הגדול ביותר בצפון מערב רוסיה והשני במדינה אחרי מוסקבה. מספר מסילות ברזל וכבישים מהירים מובילים לעיר, יש ים גדול (מפרץ פינלנד שנשפך לים הבלטי) ונמלי נהר (בדלתא של נהר הנייבה); נקודת הסיום של נתיב המים וולגה-בלטי ופועלים בו נמלי התעופה פולקובו ופושקין.
ניתן לאפיין את תשתיות התחבורה של העיר כעומס בינוני, אך יציב בשל העובדה כי התשתית במתכונתה הנוכחית מתפתחת במקביל לגידול האוכלוסייה העירונית וגודש המכוניות.
בשנת 2020, הושקה רפורמת התחבורה, אך עקב מגפת הקורונה, החליטו רשויות העיר לדחותה ל־2022. על פי תוכניות הגורמים הרשמיים, במהלך הרפורמה יועברו כל המיניבוסים "המסחריים" של העיר לתעריף חברתי (עם הטבות מתאימות). חברות תחבורה פרטיות ישתתפו במכרז על הזכות להפעיל תחבורה לשש שנים. במקביל מתוכננת ביצוע אופטימיזציה של מספר מסלולים על ידי קיצור או שינוי מסלול האוטובוסים. חוזים ממלכתיים יוענקו לספקיות אשר יוכלו לרכוש ציוד מודרני עם מיזוג אוויר וקומה נמוכה (סה"כ כ-2,770 אלף אוטובוסים בגדלים שונים). באשר למודל התשלום עבור עבודת הספקים, הוא גם ישתנה - העיר תיקח את כל ההכנסות מנסיעות והחברות ישולמו עבור הקילומטרים שעברו. על פי חישובי ועדת התחבורה העירונית, בתקופה שבין 2020 ל־2026, יותר מ־177 מיליארד רובל יוקצו לטובת הרפורמה מתקציב העיר.