תנועת מחזיקי הדת
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תנועת מחזיקי הדת הייתה תנועה יהודית-אורתודוקסית שפעלה בגליציה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. התנועה הוקמה בשנת ה'תרל"ח כתגובה לתנועת שומר ישראל שהייתה בעלת אוריינטציה משכילית. תנועת מחזיקי הדת פעלה להשגת עצמאות לקהילות האורתודוקסיות בגליציה, ולהשתלטות מחדש של שומרי התורה והמצוות על החיים הציבוריים של יהדות גליציה, בין השאר באמצעות תעמולה ציבורית והקמת ביטאון מפלגתי - הראשון מסוגו בהיסטוריה של היהדות החרדית.
הפעילות העיקרית של התנועה הייתה בערך בעשור הראשון לקיומה, בו היא זכתה לתמיכה רחבה בקרב יהודי גליציה האורתודוקסיים, ונתמכה על ידי מספר רב של רבנים ומנהיגים רוחניים בולטים בקרב יהדות גליציה. התנועה התארגנה כמפלגה פוליטית לראשונה בתולדות היהדות האורתודוקסית, ובשונה מהתנועות הפוליטיות היהודיות האחרות הזדהתה עם מפלגות הימין הפולניות. בחלוף השנים הראשונות לקיומה, פעילותה הלכה ופחתה במקביל לשינויי צביון והתחלפות תקופות בחיי יהדות גליציה, וכן בעקבות חילוקי דעות פנימיים, והיא הפכה מתנועה פוליטית לתנועה חסידית - בדגש על חסידי בעלז, עד שבמלחמת העולם הראשונה היא חדלה מלהתקיים למעשה. בין שתי מלחמות העולם נעשו מספר ניסיונות לחיות את התנועה ולהקימה מחדש.
בעקבות פעילותה סבלה התנועה מהתנגדויות מצד תנועת ההשכלה שהייתה מאורגנת בארגון "שומר ישראל" והמתבוללים בגליציה; תקנותיה נפסלו על ידי הממשלה האוסטרו-הונגרית, לאחר פעילות מצד המתנגדים, ונשיאה רבי שמעון סופר אף זומן לדין על הטלת חרם בעקבות כרוז שפורסם מטעמה.
מספר קהילות יהודיות ברחבי העולם נקראו "מחזיקי הדת" בעקבות התנועה, ובשנות ה-70 אף הוקמו מוסדות חסידות בעלז תחת השם "קהל מחזיקי הדת" כהמשך של התנועה.