איגנוסטיות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
איגנוסטיות (או איגתאיזם או איגנוסטיציזם) היא אחת מהגישות האגנוסטיות על אודות רעיון האלוהות, הגורסת שכל עמדה תאוסופית אחרת (בזה גם אתאיזם), מניחה יתר על המידה על מושג האלוהות ועל מושגים דומים לו, באופן המתיימר לתפוס בהכרה האנושית מונח מופשט שכלל אינו תפיס בה באופן מוחלט או מספק. לפיכך השאלה האם האל קיים חסרת משמעות (פיזיקלית-קונקרטית, ונתפסת)[1]. נראה שהאיגנוסטיות מתעסקת בקיומו של אל אוניברסלי בלבד, והיא אפאתית כלפי הפוליתאיזם[דרוש מקור], כמו השקפות מודרניות אחרות, ביניהן התאיזם האברהמיסטי עצמו. גישה זו איננה שוללת אמונה באל, אלא רק את העיסוק בשאלת קיומו.
הגישה מכילה שתי עמדות, שהן יישום של העיקרון הראשי שבה – עיקרון הנון-קוגניטיביות תאולוגית (אי-מודעות או אי הכרה כלפי מהות האלוהות). הפרט יבחר לעצמו איזו מן הגישות לאמץ לפי שיקול דעתו.
- גישה לפיה הגדרה ברורה של המונח "אלוהים" חייבת להיות מוצגת בטרם כל דיון על קיומו. אם לפי הגדרה זו לא ניתן להוכיח או להפריך את קיומו, האיגנוסט ינקוט בגישה לפיה שאלת קיומו של האל המוגדר לפי הגדרה זו חסרת משמעות. במקרה זה המושג "אלוהים" אינו חסר משמעות אלא רק ההגדרה כפי שהוצגה בדיון.
- גישה לפיה אין להיכנס לשאלה "מה ההגדרה למונח אלוהים?", מפני שעצם מושג האלוהות הוא חסר משמעות נתפסת, ולכן כלל אינו מתאים לדיון פילוסופי – וזאת מבלי להתייחס לשאלה אם הוא קיים או לא.
פילוסופים מסוימים רואים באיגנוסטיות כגרסה שונה של הגישה האתאיסטית, או האגנוסטיקנית,[2] בעוד אחרים רואים בה גישה פילוסופיה בפני עצמה, הנוגדת פילוסופיות אלה, כפי שנראה להלן.