איו (ירח)
הפנימי מבין ארבעת ירחי צדק / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אִיוֹ הוא אחד מירחי כוכב הלכת צדק. הוא החמישי במרחקו מבין 80 ירחי צדק והשלישי בגודלו מבין ארבעת הירחים הגליליאניים. מקיף את צדק אחת ל-42 שעות.
איו צולם ברזולוציה גבוהה על ידי הגשושית גלילאו, 3 ביולי 1999 | |
כוכב האם | |
---|---|
כוכב אם | השמש |
מידע כללי | |
סוג | ירח |
ירח של | צדק |
תאריך גילוי | 7 בינואר 1610 |
מגלה |
גלילאו גליליי סיימון מריוס |
על שם | איו |
מאפיינים מסלוליים | |
ציר חצי-ראשי | 421,700 ק"מ |
אקסצנטריות | 0.041 |
זמן הקפה | 1.769137786 ימים |
מהירות מסלולית | |
‑ ממוצעת | 17.334 ק"מ/שנייה |
נטיית מסלול |
למישור המילקה- 2.21° לקו המשווה של צדק- 0.05° |
מאפיינים פיזיים | |
רדיוס קו משווה | 1,821.6±0.5 קילומטר |
ממדים | 3642.6 ק"מ |
שטח פנים | 41,910,000 קמ"ר |
נפח | 2,530,000,000 קילומטר מעוקב |
מסה | 8.9319×1022 ק"ג |
צפיפות ממוצעת | 3.528 גרם/סמ"ק |
תאוצת הכובד בקו המשווה | 1.796 מטר/שנייה2 |
אלבדו | 0.63 |
בהירות נראית | 5.02 |
מהירות מילוט | 2.558 ק"מ/שנייה |
טמפרטורה ממוצעת | 90 קלווין, 110 קלווין, 130 קלווין |
איו מבצע הקפה סינכרונית סביב צדק. הדבר נובע מכוח המשיכה החזק של צדק אשר נעל את סחרורו הצירי של איו עד שזה מפנה אליו רק צד אחד בכל עת. בנוסף, בהשפעת כוחות הכבידה של צדק ושאר הירחים הגליליאניים, נוצרים כוחות גאות חזקים המביאים לעיוות משמעותי – עד לכדי הבדל של 100 מטר בין "שיא הגאות" (Tidal Bulge) לבין השפל. תנודות אלו בליבת הירח גורמות ליצירת חום רב (אנ') המתיך את גרעינו הפנימי של איו והתוצר הוא פעילות געשית רבה על פניו.
איו הוא הגוף הפעיל ביותר מבחינה געשית במערכת השמש, וההתפרצויות הגעשיות שלו מגיעות לגובה 500 ק"מ מפניו[1]. פעילות זאת היא הגורם לגוון הצהבהב של פניו. על-פי הנתונים הידועים כיום (2016) איו בנוי בעיקר מסלעי סיליקט מותכים, ויש לו גרעין מתכתי. גשושית המחקר גלילאו מצאה כי הירח כמעט שלא נפגע ממטאוריטים, אבל יש בו כמות גדולה של הרי געש פעילים, ואף שלחה צילומי התפרצויות. הקרינה החזקה הקיימת סביב איו פגעה במכשור על הגשושית והובילה לסיום המשימה.
איו נקרא על שם הנימפה איו מהמיתולוגיה היוונית.