אל-בירוני
מלומד פרסי מהמאה ה-11 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אבו רייחאן מוחמד אבן אחמד אל-בירוני (פרסית :ا بوریحان بیرونی, ערבית: أبو الريحان البيروني) (973–1050 בערך),[1] הידוע בשם אל-בירוני, היה חוקר ואיש אשכולות ממוצא איראני ח'וואראזמי בתקופת תור הזהב האסלאמי. הוא נודע כ "מייסד האינדולוגיה", "אבי הדת ההשוואתית ", "אבי הגיאודזיה המודרנית", והאנתרופולוג הראשון.[2]
הפסל של אל-בירוני במשרד האו"ם בווינה | |
לידה |
973 כאת' שבח'ווארזם, בתקופה המודרנית: אוזבקיסטן |
---|---|
פטירה |
בערך 1050 ע'זני כיום באפגניסטן |
שם לידה | محمد بن احمد البيروني |
מדינה | האימריה הסמאנית, השושלת הע'זנווית |
מקום מגורים | כאת', גרגאן, ע'זני |
פעילות בולטת | גיאולוגיה, פיזיקה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה השוואתית, אסטרונומיה, כימיה, היסטוריה, גיאוגרפיה, מתמטיקה, רפואה, פסיכולוגיה, פילוסופיה אסלאמית, תיאולוגיה אסלאמית |
תקופת כהונה | תור הזהב האיסלאמי |
השקפה דתית | אסלאם, פלג סוני, אשערי |
אל-בירוני נחשב לאחד המלומדים המוסלמיים החשובים בתקופת ימי הביניים, תחומי הבקיאות שלו היו פיזיקה, מתמטיקה, אסטרונומיה ומדעי הטבע. בנוסף הוא נודע גם כהיסטוריון, כרונולוג ובלשן. הוא למד כמעט את כל המדעים של ימיו וזכה בשפע פרסים על מחקריו הבלתי נלאים בתחומי ידע רבים.[3]
כמשפיע בזכות עצמו, אל-בירוני הושפע מחוקרים של עמים אחרים, כמו היוונים, מהם שאב השראה כשפנה ללימודי הפילוסופיה. היה בלשן מוכשר, היה בקיא בח'ווארזמית, פרסית, ערבית, סנסקריט, וידע גם יוונית, עברית וסורית. הוא בילה את רוב חייו בע'זני, אז בירת האימפריה הע'זנווית, במרכז-מזרח אפגניסטן של ימינו.[1]
בשנת 1017, אל-בירוני נסע לתת-היבשת ההודית (האזור התרבותי הנוגע כיום באזור פקיסטן והודו) ולאחר שחקר את האמונה ההינדית המקומית הוא כתב חיבור על התרבות ההודית בשם "ההיסטוריה של הודו" (טקיק מא-לי-אל-הינד, Taḥqīq mā li-l-hind). יחסית לתקופתו הוא היה סופר חסר פניות לגבי המנהגים והאמונות של עמים שונים. תיאורו המדהים של הודו המוקדמת של המאה ה-11 והאובייקטיביות המדעית שלו זיכו אותו בהוקרה ובתואר "המוסמך" (אל-אוסטאד, al-Ustadh).[4]