אקלים צחיח
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אקלים צחיח, המכונה גם אקלים מדברי או אקלים יבש הוא אקלים השורר בחלקיו הפנימיים של המדבר והוא אקלים קיצוני בדרגת היובש שלו. אקלים זה מכסה 14.2% משטח הקרקע של כדור הארץ.
אחת ההגדרות לאקלים צחיח היא, שכמות המים המתאדים בו מדי שנה גדולה מכמות המשקעים היורדים בו. אזור שבו הטמפרטורה היא מעל C° 14 בממוצע שנתי והמשקעים יורדים בו בעונת החורף בכמות של עד 200 מילימטר הוא אזור מדברי הנמצא באזור "האקלים הצחיח". הצמחייה נמוכה ומעטה מאוד. גידולי החקלאות מושפעים מן האקלים השורר באזור. כמות הגשמים מועטה עד מאוד ואחוזי הקרינה רבים. יצורים חיים בעלי התאמות מסוגלים להתקיים בסביבה זו, לדוגמה, גמל ושיטה סלילנית. גם האדם מתקשה לחיות באקלים זה ואזורים אלה על־פני כדור הארץ דלילי אוכלוסין. חלק מהתושבים הם נוודים וחלקם יושבי קבע בנאות מדבר, באזורים בהם ישנם משאבי טבע או נופים מיוחדים המהווים מוקדי משיכה לתיירים. סוג אקלים זה מתהווה במקומות המרוחקים מהשפעה ימית, במקומות הנמצאים בהשפעת אנטיציקלונים חמים ובמקומות הנמצאים סמוך לזרמים אוקיאניים קרים.[1]
לפי שיטת קפן לסיווג אקלים, ישנן שתי וריאציות של אקלים צחיח: אקלים צחיח חם (BWh) ואקלים צחיח קר (BWk).